|
|
חלק מהניצולים חלקו את מעט האוכל והבגדים שהיו ברשותם. חלקם קראו לאחרים מדי לילה, מתוך ספרים שהוברחו. חלקם התפללו מתוך ספרי התפילה בקול רם על מנת שאחרים ישמעו ויוכלו להתחבר. הם הבינו שהחיים לא פשוט "קורים" להם. הם הכירו בכך שלמרות הנסיבות בהן הם מצויים, עליהם לבחור בחיים. הם לקחו על עצמם צורה מסוימת של אחריות, בנוסף למה שהם היו צריכים לעשות כדי לשרוד, מעבר למשימה הקשה של "רק להשאר בחיים". בזמן שבו רק לקום בבוקר דורש מאמץ, הבחירה להמשיך הלאה דורשת מאמץ הרבה יותר גדול. הם חשו במוות על בסיס קבוע, אבל החליטו להמשיך לחיות עם תוספת אחריות על אחרים. למרות שאיננו ניצבים בפני איום של השמדה, אנחנו עדיין חייבים לעשות מספר דברים על מנת לשרוד. לפעמים רק לחיות מהווה נטל. אנחנו הולכים לאיבוד, אנחנו לא רואים את האור. המחקר על ניצולי השואה ממחיש שהדרך להבטיח שלא רק נשרוד, אלא גם נשגשג, היא לדאוג לאחרים באותה מידה שאנחנו דואגים לעצמנו. במילים אחרות, תדאגו לדברים שאתם לא צריכים לדאוג להם. תהיו יצירתיים. אם אנשים הבינו את זה בלב אושוויץ, אנחנו בהחלט יכולים להבין את זה. יכול להיות שאתם חושבים: אם אני כל כך עסוק בלשרוד, איך אני יכול לדאוג לעוד מישהו? אבל ככה אנחנו נעשה את זה. אולי רק דבר אחד ביום, או אפילו דבר אחד בשבוע. לא חייבים לעשות משהו גדול, רק משהו מעבר לחובות הרגילים שלכם. השבוע, מצאו דרך לדאוג לאחרים. אתם תראו, החיים לא יהיו עוד נטל. אני מצפה בכליון עיניים לשמוע את הסיפורים שלכם מהשבוע הקרוב! כל טוב, יהודה ברג.
ביום שני הקרוב נפתח חלון למשך שבוע בלוח שנה הקבלי, שבו אנחנו יכולים עם מאמץ והתחברות להשתחרר מנטיות ודפוסים אנוכיים. החלון הזה נקרא פסח. זהו שבוע חשוב במיוחד להתמקד בו בשם מספר 17 מ 72 השמות ולשלוט באגו שלנו עד כמה שאפשר.
צירוף 72 השמות לשבוע 17. הבריחה הגדולה שם זה מוביל לחירות הגדולה מכל, מילוט מתשוקות מבוססות אגו, מנטיות אנוכיות, וסגנון חשיבה הסובב סביב "קודם אני". במקומם נשיג מתנות חיים אמיתיות ונצחיות - משפחה, חברות, סיפוק ומילוי. |
לאחרונה נתקלתי במחקר שפירט סיפורים על ניצולי שואה, שהתמקד בשאלות של "מדוע" ו"איך" בהישרדות שלהם. רוב האנשים שנכנעו לפחד ולאימה, לא הצליחו לשרוד. נראה שהרוב המכריע של השורדים הפעילו סוג מסוים של שליטה על הרגשות שלהם.
