בשנת 1973, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, המודיעין הישראלי קיבל מידע המעיד על גיוס וניוד של הכוחות הסוריים והעיראקיים. ועדיין, ראש המודיעין הצבאי בזמנו, אליהו זעירא, טען שכלום לא קורה. הוא והצוות שלו האמינו בוודאות מלאה, שהאיומים לא אמיתיים, שאין שום סיבה לפחד, שהמלחמה פשוט לא עומדת לפרוץ. הם טענו שהם קיבלו מידע המציג את ההיפך משאר הידיעות.

התקרית הזו נקראה ה"קונספציה" ועברה תחקירים קשים בזמנים ההם.

פשוטו כמשמעו, לילה לפני יום כיפור, היום הכי קדוש בישראל, כאשר התחבורה מפסיקה את התנועה ושקט ושלווה מתפשטים ברחובותיה של כל המדינה, נשלחו מברקים מקהיר ומדמשק לישראל, המצהירים שהם יתקיפו יום למחרת. אחרי שנלקחו מאות אלפי חיים, ברור שהאיומים היו אמיתיים.

אלפי מתים, עשרות אלפי פצועים, וכל זה בגלל שלמישהו, איפשהו הייתה וודאות מלאה במשהו שאינו נכון.

זו דוגמא דרמתית של עניין פשוט. יותר מדי פעמים, אנחנו ננעלים על מערכת אמונות שמעוורות אותנו. כאילו שהתאריך הוא 8 במרץ אבל חבר שלכם מתעקש שהתאריך הוא ה 4 ביולי, למרות שכל לוחות השנה, השעונים והמחשבים אומרים אחרת.

אנחנו צריכים לדעת שלפעמים אנחנו טועים. צריכה להיות לנו וודאות מוחלטת בדרך שאנחנו הולכים בה, באופן שבו אנו חיים את חיינו, אבל לא בדברים אחרים.

האם אי פעם מצאתם את עצמכם באמצע וויכוח בו אינכם יכולים לשמוע עוד את הצד השני? כאילו האוזניים שלכם ממש נאטמו? ברגעים האלה ברור איך אנחנו חוסמים כל דבר שאנו שומעים בגלל שאנחנו נעולים מדי בתוך עצמנו.

אבל צריך להיזהר גם מכך ששסתומים עדינים יותר ייאטמו.

משהו לא נותן לנו לזוז, כמו שאבי ומורי אומר לעיתים קרובות: "בגלל כל הסיבות הנכונות", אנחנו פוגעים, מאשימים, והרבה פעמים גורמים נזק לעצמנו ולאחרים. אין בכלל ספק שזעירא חשב שהוא עושה את הדבר הנכון, ושהוא האמין שההחלטה שלו לא תפגע באף אחד – בדיוק ההיפך. אבל שוב, אנחנו צריכים להגיע להבנה שלעיתים, אפילו כשהכוונות שלנו הכי טובות, אנחנו טועים.

האדם שאנחנו ברגע זה, עם האור ועם המגבלות ביחד, קיים בגלל שאנחנו נעולים על מסוימים. כאשר אנחנו נפתחים לקראת דברים אחרים, אנשים, דעות, סיפורים, עובדות ופרטים, אז אנחנו באמת יכולים להכניס את האור פנימה.

כל טוב

יהודה ברג

צירוף 72 השמות לשבוע

   

34. צא/י מעצמך

מתעלים מעל למגבלותינו ודבקים בעץ החיים. אושר מציף אותנו, עכשיו כאשר האגו מחוץ לתמונה. אנו שולטים באמנות השיוט על דרך עץ החיים כאשר הנשמה היא על ההגה, האור הוא המוביל, תוך כדי ויתור על כל סוג של עקשנות.