הקבלה מלמדת שכולנו נועדנו להיות כמו הבורא. שאור הבורא טבוע בכולנו, ואנחנו רק צריכים לשחרר אותו החוצה. לגלות אותו.
בכל הזדמנות שרק ניתנת לנו, אנחנו צריכים לרסק את האגו, לקבל בברכה רגעים מביכים מפני שהם עוזרים לנו בחיסול האגו, ולשאוף להימצא בנתינה כל הזמן – בעיקר כשאין זה קל או נוח. אם אור הבורא טבוע בנו, למה אנחנו צריכים לעבוד כל כך קשה כדי למצוא אותו? כי יש מי שנלחם בנו. מי שמפריע לנו לגלות בעצמנו את אור הבורא ומקשה עלינו להתנהג כמו הבורא. הקבלה קוראת לו היריב.

מיהו היריב?

הוא טפיל קטלני, סוהר השולט עלינו בכך שהוא כולא אותנו בתוך עצמנו. הוא כוח אפל הנע בתוך הגוף שלנו, חושב דרך המוח שלנו, והכוח המניע את מעשינו ללא הרף. המקובלים קראו ליריב בשם היצר הרע. למה רע? רע משום שהוא משתמש בבלבול, בשכחה, בספק ובייאוש כנגדנו. רע מפני שהוא מצמיד אותנו לרצון לקבל לעצמו בלבד, מפני שהוא כוח הפושט על היקום, עובד 24 שעות, 7 ימים בשבוע כדי לחסום את טבענו האמיתי. רע כי הוא לוכד אותנו בתוך כאב וייסורים. נכון שהיריב שכנע אותנו שאנחנו בני אדם חופשיים, אבל בעצם 99 אחוז ממחשבותינו, הן כלל לא שלנו, אלא מחשבותיו של היריב. הוא שכנע אותנו שהאגו הוא החבר הכי טוב שלנו כשלמעשה הוא האויב הכי אכזרי. היריב הוא הסיבה לכך שאנחנו חיים את האגו, למרות שהאגו זר לטבע הבורא, במקום לחיות את מהותנו- שהיא הרצון לתת.

היריב הופך אותנו לעבדים של מי שמביט בנו

היריב חי בגופנו, ואנחנו אפילו לא כועסים על כך. במקום זאת, אנחנו עסוקים בלהיראות טוב, ולא מבינים שרצון זה הופך אותנו לעבדים של כל מי שמביט בנו. אנחנו מקללים את הנהג שחתך אותנו בצומת, למרות שבכך אנחנו מסכנים את חיינו. אלה לא אנחנו שרוצים לצעוק מחלון המכונית, זה היריב. וזה הולך ומחמיר. הרצון לקבל לעצמו בלבד, פירושו מלחמה מתמדת עם העולם הגשמי. היריב משכנע את תת המודע שלנו שזכותנו לחיות בנוחות, ואומר לנו שאנחנו צריכים לכעוס כשדברים אינם נעשים על פי דרכנו. ושוב, אלה לא אנחנו שמאבדים את העשתונות, זה היריב.
אנחנו מאמינים שאנו שולטים בחיינו, אולם אנחנו חיים בתגובה תמידית. אך מעתה והלאה, כשאנחנו יודעים על קיומו של היריב, לא נצטרך עוד ללכת שולל על ידי כעס, דיכאון או פחד.

איך נדע האם אנחנו הם אלה שפועלים ומגיבים, או היריב? התשובה פשוטה, אם פעולה זו עומדת לקרב אותנו אל היעד שלנו, שהוא להיות כמו הבורא, זה אנחנו.

למה תשאל לשמי?

בספר בראשית נאבק יעקב עם המלאך שמייצג את כל האנרגיה השלילית ביקום. לבסוף מביס יעקוב את המלאך, והמלאך מבקש שישחרר אותו. יעקב מציע לו אתגר: "אשחרר אותך אם תאמר לי מה שמך".  המלאך עונה לו: "למה זה תשאל לשמי?" (בראשית ל"ב כ"ו)
לכאורה זוהי שאלה פשוטה, אך בתוכה רואים המקובלים את סוד חשיפת כוחו של הצד האפל. הקבלה מלמדת ששמו של אדם הוא מהותו, וכאשר יעקב מבקש לדעת את שם המלאך, הוא בעצם מבקש לדעת את מהותו. מהו המקור שממנו נובע כוחו של היריב? כיצד הוא יכול לשלוט על אנשים בעוצמה כל כך רבה? יעקב הבין, שברגע שירד לעומק מהותו של המלאך, הוא יכול להביס אותו.
לכאורה המלאך מגן על עצמו, אך למעשה הוא חושף את סודו. שמו של המלאך הוא "למה זה תשאל לשמי?". זה שמו וזוהי מהותו. הכוח לעורר ספק באנשים.

נאבקים להתעורר

לכן, מיקוד ובהירות הם אויביו הקטלניים של היריב. אנחנו חייבים להילחם על בהירות בכל רגע, בהירות בדבר חשיבותה של הבהירות, בהירות על עצם קיומו של היריב שלנו, בהירות על כך שאנחנו יכולים להיות כמו הבורא, בהירות שנועדנו להיות כמו הבורא, בהירות שאכן נגיע למטרה. אם החיים רדומים בקרבנו באדיבות הסם המרגיע, שהוא "הרצון לקבל לעצמו בלבד", מאבקו הקשה של יעקב עם המלאך מייצג את המאבק שלנו להתעורר.  אנחנו חיים תחת שלטון של בלבול ומבוכה המנוהל ביד רמה על ידי היריב. לכן, בממלכת הבלבול בה המלאך "למה זה תשאל לשמי" שולט בכל פינה, עלינו להיות נחושים להשיג בהירות ומיקוד, ולאחר כל ניצחון קטן, לא כדאי לנו לנוח, אלא לעלות מיד לקרב הבא ולהחזיר לנו את השליטה בחיינו. 

מתוך: "להיות כמו הבורא: קבלה ויעודנו המושלם". מאת: מיכאל ברג