הקבלה מלמדת כי היקום אינו מוצר מוגמר. התהוותו היא תהליך מתמשך, הנמשך אפילו ברגעים אלה ממש. כל אחד ואחת מאיתנו, בכל רגע נתון, בונים את היקום בשותפות עם הבורא. אפשר להתבונן בתהליך הבריאה דרך שלוש נקודות מבט: הבריאה כתהליך מטא-פיזי, הבריאה כביטוי לתהליך היסטורי, ותהליך הבריאה כתבנית של המסע האישי שעוברת כל נפש במהלך חייה עלי אדמות.

הצצה לחוויה האינסופית של הסיפוק הרוחני

בתחילת האלף השלישי, תוחלת חיים האנושית, עומדת בממוצע על 70 שנה. רוב בני האדם מתייחסים לזמן, כאל סדרת ארועים חולפים – שגרה חד-גונית. עד שלפתע מופיע רגע אחד שונה, אירוע יוצא דופן – יכולה להיות זאת שמחה, או רגע של עצב – שגורמים לנו לעצור, להתבונן ולחשוב. רגעים כמו לידה של תינוק, חתונה, או מוות של אדם קרוב. המקור לכל שמחה, גם אם הוא רגעי, נמצא מעבר לתחום הגשמי. הרגעים הכי נפלאים בחיים, רגעים שהקבלה קוראת להם סיפוק או מילוי, גם אם קדמו התרחשויות גשמיות, הם למעשה חוויות שמתרחשות בלב ובנשמה. רגעים מאושרים, נועדו בעצם על מנת לאפשר לנו הצצה לתוך החוויה האינסופית, האמיתית, של הסיפוק והמילוי הרוחני. וגם בעולם הגשמי בו אנחנו חיים, אפשר להגיע לרמה הגבוהה ביותר של הסיפוק הרוחני, במקום להסתפק בהצצות רגעיות בלבד.
למטרה זו, יש להביט אחורה, הכי אחורה שאפשר, אל עבר מה שקדם לשחר הבריאה.

מה קדם לבריאה, או מהו האור של הבורא?

התורה, כידוע, נפתחת בפסוק "בראשית ברא אלוהים". אך הקבלה מלמדת, שגם ל"בראשית" זו קדמו ארועים רבים. לפני בריאת הזמן והמרחב, היתה בעולם אנרגיה חיובית אינסופית, אנרגיה המשמשת מקורה לכל מה ש"הווה", "היה" ו"יהיה". אמנם המרחב הפיסי, כמו שאנחנו מכירים אותו היום, לא היה קיים, אך לא היה מקום, בו האנרגיה הזאת לא הייתה מצויה. האנרגיה הזאת היא האור. אור הבורא. אור שלא דומה בשום צורה לאור אחר שאנחנו מכירים.

על פי הקבלה, "אור", היא מילת צופן לקרינה אינסופית של אהבה אלוהית. כשם שאור השמש מכיל את כל צבעי השמש, אור הבורא מכיל את כל מה שאנחנו רוצים: אהבה, אושר, אמון, יופי. האור הוא מקור לסיפוק מלא ותמידי, כזה שחווינו לשברירי שניות, ברגעים המאושרים של חיינו.

מכל תכונותיו של הבורא הכלולות באור, התכונה המהותית ביותר היא הרצון האינסופי לתת ולחלוק מתוך עצמנו. זה מפליא?
הרצון לחלוק הוא בעת ובעונה אחת התכונה הבסיסית של הבורא, והסיבה האמיתית לבריאת היקום, כשם שכתב המקובל רבי משה חיים לוצאטו כבר במאה ה-18 בספרו "דרך ה' "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו". כלומר, רצונו של הבורא להשפיע עלינו מטובו, היה הכוח שהניע את תהליך הבריאה. כך שכל דבר שנוצר, נוצר על מנת שנפיק ממנו הנאה. זאת בעצם הסיבה להיותנו כאן.

על הדרכים להכיל את האור, לדעת לקבל, ואיך כל זה קשור לבריאה - בחלק ב'.