במסגרת התקשורת הרוחנית של ראש השנה, אנו משתמשים במספר כלים קבליים, על מנת להתחבר לחלון הקוסמי הקיים בעולם ביום זה

סליחות

נהוג לומר "סליחות" לפני ראש השנה. רוב אומרי ה"סליחות" נוהגים להביע חרטה, בכי, הודאה באשמה, ותקווה שהבורא יסלח להם. אך הבורא אינו מעניש או סולח. מהותו של הבורא היא אינסופית, וכל רצונו הוא להיטיב עמנו.

אלא שבמהלך החיים יצרנו נתק מהאור על ידי מעשים שלילים שביצענו, וסיטואציות בהם פגענו בעצמנו, בזולת או בסביבה. מטרתן של הסליחות, אינה בקשת מחילה או סליחה, אלא היכולת להתקשר לכוח האור, ולפתוח את החסימות שקיימות בנו.

המילה 'סלח' בגימטרייה שווה למילה צח. באמצעות חרטה אמיתית וכנה, אנו יכולים לחזור בזמן לאירועים אלה לתקן אותם מהשורש וכך למנוע מהם לחזור שוב אל חיינו. החזרה בזמן תשובה, הינו מצב מודעות בו אנו חוזרים בכוח המחשבה, לנקודה בזמן שלפני טעות שעשינו. על ידי כוח המחשבה אנו משנים את טבענו האנוכי שגרם לעיוורון ולטעות. עם סיום התהליך, אנחנו משיבים את החיבור האבוד עם אור הבורא ועם עץ החיים.

המילה תשובה מורכבת משני חלקים: תשוב-ה', כאשר האות ה' מסמלת את האות ה' התחתונה של שם יהוה. זוהי המלכות. הכלי. כאשר אנחנו במצב של שליליות, תגובתיות, האות ה' גולה ויורדת לקליפות - עולמות השחור, הכאוס והכאב.

עבודה רוחנית, שיפור מודעות, וכוח התנגדות, משיבה את האות ה' למקומה. החיבור המחודש נקרא גאולה כי האור חוזר אל המציאות שהייתה מנותקת ממנו. התוצאה תהיה, מעבר ליקום מקביל, בו המעשה ותוצאותיו אינם קיימים יותר. בראש השנה וביום הכיפורים יותר קל להשתמש בטכניקה הזאת, ולהשפיע על הגורל האישי שלנו. כמובן שהמובן המודרני בשפה העברית למונח ה"תשובה" - הצטרפות לאורח החיים החרדי, הוא שגוי ומטעה.

השופר

"רבי אלעזר ור' אבא, היו יושבים. אמר ר' אלעזר, ראיתי אבי ביום ראש השנה ויום הכפורים, שלא רצה לשמוע התפלה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם, לטהר אותו. שר' שמעון היה אומר כך בתפלה של אדם הזה שאני מטהרו, מתכפר העולם. וכל שכן בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכונה בסוד התקיעה" (ספר הזוהר, פירוש הסולם, כרך י"א, פרשת ויקרא, סעיף י"ב)

אחד הכלים החשובים ביותר להתחבר לכוח החיובי של ראש השנה, ויותר מזה, להסיר את כל השליליות והדין השורים בחיינו, הוא השופר. רוב בני ישראל לאורך הדורות, הרגישו בליבם שיש לתקיעת השופר השפעה גורלית על חייהם. מעטים יודעים את הסיבה לכך.

"אשרי העם יודעי תרועה" (תהלים, פ"ט, 16) - זהו הפסוק המדבר על כוחו של השופר. לפי הנאמר בפסוק זה, מסביר הזוהר כי השגת התוצאה הרצויה בראש השנה, בה ישנה אדם את תסריט חייו, היא רק אם התקיעה תבוצע בטכניקה הנכונה ובכוונות הנכונות. השופר, לפי הזוהר, הינו האמצעי הגשמי המאפשר לנו להיכנס אל תוך אותו חלון קוסמי ולהפוך שדה קרב של הרס ומלחמה, למקום של שלום, בטחון ושלווה. לפתוח את החסימות של השפע ולהזרים אור של ברכה, מזל טוב והצלחה אל תוך חיינו.

בזמן תקיעת השופר על התוקע- החזן והקהל, לזהות את קול התקיעה ולהזריק לתוכה את המודעות והכוונה הנכונה והמתאימה לה.

התפילה

התפילה משתמשת בטכנולוגיה של המילים והאותיות כדי ליצור ערוץ תקשורת רוחני. כאשר מצרפים למילים את הכוונה הנכונה, ניתן להשתמש בתפילה כדי למשוך לחיינו ברכות ושפע דרך אותו ערוץ תקשורת.

המקובלים מסבירים כי בראש השנה חוזרים כל העולמות (העולמות הרוחניים והעולם הגשמי) למצב בו היו בבריאת העולם. כשנברא העולם והשתלשלו העולמות, נבראו ספירת זעיר אנפין וספירת מלכות מחוברים אחור באחור, גב אל גב, על מנת שלא יכנסו הקליפות ביניהם.

אם נמשיל זאת לחיי היומיום שלנו, כשאנו משוחחים עם אדם מולנו, אנו עומדים מולו פנים אל פנים. אחור באחור הינו מצב של חוסר תקשורת. נתק מוחלט. מכיוון שספירת זעיר אנפין היא זו שמחברת אותנו לספירת בינה, מקור השפע, החיים והמזל, מטרת תפילותינו בראש השנה היא לחבר בין ספירת זעיר אנפין ומלכות פנים אל מול פנים, על מנת שנוכל להזרים שפע וחיים לכל השנה מספירת בינה אלינו.