כשאני חושבת על כל הילדים שפגשתי בסיור שערכתי מטעם “רוחניות לילדים” בקולומביה ובפרו בשבוע שעבר, אני נדהמת מכך שכל הילדים, מהעניים ביותר ועד העשירים ביותר, עומדים בפני אתגרים רוחניים דומים. כן, חייו של ילד עני יכולים להיראות שונים מאוד מחייו של ילד עשיר, אבל במהותם כולם פגיעים לאותן סכנות עיקריות ונזקקים לאותם צרכים בסיסיים.
אני רואה שלושה סיכונים עיקריים שעומדים בפני כל הילדים שלנו כיום. מודעות לסיכונים הללו יכולה לעזור לנו לחשוב מחדש כיצד לתקשר עם ילדינו.
1. סכנת שיוך כוח לשליליות
באמצעות המדיה ו/או החיים עצמם, הילדים עדים לכנופיות, אלימות, בריונות, שחיתות פוליטית ועסקית, טרור, מלחמות וכדומה. השליליות מושכת את כל תשומת הלב, ונראה כאילו כוח וחוזק הולכים בד בבד עם “רוע”.
כאשר התבוננתי בעיניו של ילד בן 8 בלימה, כל מה שראיתי היה אור טהור. ואז חשבתי לעצמי: “מתי מתכסה האור הזה בפחד, כעס וחוסר אמון? וכיצד אנו יכולים למנוע זאת?”
כהורים, אנו חייבים לשאול את עצמנו: האם אנו מראים לילדים שלנו אלטרנטיבות טובות יותר? האם אנו מאמינים שהאור שלנו חזק יותר מהיריב שלנו? האם אנו עוזרים לילדים שלנו לשלוט בכוח שלהם בעזרת אהבה וטוב לב?
2. סכנת חוסר הידע כיצד להתמודד עם הרגשות שלהם
כמה פעמים אנו אומרים לילדים שלנו להפסיק להכות, להפסיק להציק, להפסיק לשקר, וכדומה? אנו מתמקדים בתיקון ההתנהגות של הילדים שלנו, אבל איזה כלים אנו מספקים להם כדי שיצליחו להתמודד עם הרגשות שלהם?
לכולנו יש לפעמים רגשי תגובה שליליים חזקים. הרגשות האלה תקפים ולפעמים אפילו הכרחיים. אבל הכוח האמיתי טמון ביכולת לעצור לפני שאני פועלת ולשלוט בצעד הבא שלי.
כל הילדים חייבים ללמוד את ההבדל בין רגש של תגובה והתנהגות של תגובה, בתוספת של יד מסייעת, לא מענישה, כדי לזכות בכוח להתנגד.
3. סכנת חוסר היכולת להתגבר על אתגרים
כהורים קשה לנו לראות את ילדינו כואבים, ולכן אנו מנסים כל הזמן למנוע מהם אתגרים ולהציל אותם מהם. זה גורם לאותה תוצאה שנגרמת כשיש לנו חום ואנו לוקחים תרופה שמורידה את החום – הגוף שלנו מפסיק להילחם בחום. אנו לא מאפשרים לילדינו להתמודד כשאנו לוקחים מהם את הצורך להילחם ואת היכולת להתגבר.
ומה לגבי ילדים שרואים את הוריהם מתמודדים עם האתגרים שלהם באלימות, סמים, אלכוהול או דיכאון? האם מראים להם איך לטפל באתגרים שלהם כהזדמנויות?
ישנם כל כך הרבה צעדים שאנו יכולים לעשות כמבוגרים כדי לעזור לילדים שלנו, וגילינו חלק מהם במאמרים קודמים רבים שלנו. אבל הצעד הראשון הוא להיות מודעים לסיכונים האלה בפעם הבאה שנתקשר עם הילדים שלנו בבית או בכיתה. הסיכון הגדול ביותר הוא כאשר אנו לא מתנהגים כמודל לחיקוי שיכול להראות להם את הדרך.