כולנו מודעים לאופן שבו מסתיימות אגדות. "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה." בסופם של אינספור אגדות וסיפורים, אנו מוצאים שכולם שמחים, וחשוב מזה, אוהבים. מדוע מסתיימות כל כך הרבה אגדות בדרך זו? אני חושבת שזה מכיוון שבלבנו כולנו יודעים שאהבה היא כל מה שיש באמת. אנו יודעים שאהבה היא התשובה לכל הבעיות שלנו. אהבה היא המילה הסופית. היא הסיבה לכך שבאנו לעולם הזה, והיא כל מה שאנו משאירים אחרינו כאשר אנו עוזבים.
התורה שלנו רומזת לנו את הסוד הזה. התורה מסתיימת באות ל'
ומתחילה באות ב', ויוצרת בכך את המילה "לב". כאשר ביקש פעם תלמיד מהמורה שלו שילמד אותו את כל התורה במשך הזמן שהוא יכול לעמוד על רגל אחת, ענה לו המורה: "ואהבת לרעך כמוך. כל השאר פירוש הוא. צא ולמד."
מטרתנו בחיים פשוטה מאוד, אבל לא קלה כלל. כל מה שאנו אמורים לעשות זה לאהוב את זולתנו.
העולם זקוק לסוג זה של אנרגיה עכשיו יותר מאשר אי פעם. זה סוג האנרגיה שמביא את השלום, השמחה והמילוי שאנו זקוקים להם ומשתוקקים אליהם באופן נואש כל כך.
השבוע, אנו מגיעים לפרשות האחרונות של חודש דגים, ויקהל-פקודי. הן גם הפרשות האחרונות של ספר שמות. הגענו אל סוף הסיפור. אין זה מפתיע שאנו מוצאים כאן גם אהבה. בויקהל פקודי, אנו קוראים על בנית והשלמת המשכן, הבית שבו ישכון הבורא. לאחר כמה פרשות של הכנות שבהן בני ישראל תרמו
לבנייה, נאמר בסוף פרשת פקודי: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן." (שמות פרק מ', פסוק לד'). כאשר הכלי – המשכן עצמו – היה מוכן, יכול היה אור הבורא להיכנס ולמלא אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שמקום כזה היה קיים בעולם הפיזי. האהבה הכוללת כל, המוחלטת של הבורא יכולה הייתה להתגלות סוף סוף בשיאו של המישור הפיזי. בכל פעם שאנו יוצרים בחיינו מקום שאליו יוכל להיכנס הבורא, אנו בונים מחדש את המשכן בחיינו שלנו. כאשר הבורא שוכן בתוכנו, אנו מוצאים את האנרגיה הנפלאה של האהבה. אנו נשטפים ונבלעים לגמרי בתוך האהבה.
כאשר אנו קוראים על עבודת בניית המשכן, אנו בעצם קוראים על עבודת הלימוד כיצד לאהוב את זולתנו, ולסלק את האדישות והצינה מלבנו. אז הבורא ואהבתו יכולים לשכון בתוכנו, ואנו יכולים להתאחד אתו.
בנוסף לסיום המפואר הזה, אנו גם קוראים על הפרה האדומה. הפרה האדומה טיהרה את שליליות חטא העגל. עגל הזהב היה אליל שיצרו בני ישראל כדי שיחליף את משה. הקריאה של הפרה האדומה מטהרת אותנו מכל שליליות, שנאה ופחד. מכיוון שבמקום בו יש אהבה, פחד ושנאה לא יכולים להתקיים.
השבוע אנו גם מבורכים בכך שאנו נתמכים בידי היקום מכיוון שיש בידינו האנרגיה של הכלי המושלם של המשכן והטיהור של הפרה האדומה. שתי האנרגיות הללו יוצרות את המקום הקדוש שדרכו תוכל להיכנס אהבת הבורא אל חיינו, ואנו נוכל לחלוק את האהבה הזו עם אחרים.
כאשר אנו חושבים על סיפור חיינו, נראה שהסכום הכולל שלהם סובב ברובו על אהבה. בתקופת ילדותנו, אנו מחפשים את אהבת הורינו. כשאנו גדלים, אנו מתחילים לחפש מישהו שנוכל לאהוב. פעמים רבות אנו נפגעים ולבנו נסגר כדי להגן על עצמנו מפני כאב בעתיד. ואז, עם חלוף הזמן, אנו לומדים לאהוב שוב. אנו נותנים לאהבה הזדמנות שנייה, ואפילו שלישית. אם אנו מוצאים שלבנו נסגר, אנו מנסים שוב לגלות את ניצוץ הבורא שבתוכנו; ניצוץ שֶׁכָּמֵהָ לתת אהבה ולדאוג לאחרים. אפילו אם אנו מוצאים שאולי נפגענו, עם הזמן האהבה שמרכיבה את התאים, העצמות, וכל אבר שבגופנו, חודרת דרך כל השברים והסדקים ומאירה ומרפאה שוב את כל הפצעים. הסיפור שלנו, כמו של רבים, הוא אחד מהניסיונות והאתגרים, אבל כל ניסיונות חיינו נועדו להביא אותנו לנקודת הסיום שהיא התעוררות ניצוץ הקדושה שנמצא בתוך כל אחת ואחד מאתנו. ניצוץ הבורא הזה שבתוכנו הוא אהבה טהורה.
כמו יהלום, הקבור בתוך סלע על פני האדמה, האהבה שבתוכנו חייבת להיות מטופחת, להיחקר, ולהיגאל. אז אנו מגלים שהיקר מבין כל היהלומים הוא: לב מאיר באור האהבה.
השבוע, במדיטציות שלכם, שבו בשקט ושימו את ידכם על החזה שלכם. נשמו. הרגישו את לבכם הפועם. התחילו לראות את חייכם כסיפור היפה שהם באמת. כבדו כל רגע. העריכו כל אירוע. מכיוון שכל הדמויות והחוויות שבחייכם נמצאות שם כדי ללמד אתכם מהי אהבה ואיך לאהוב. ניסיונות חייכם נמצאים שם אך ורק כדי לעורר את הבורא שבתוככם. ראו את חייכם כמסע מופלא שיום אחד יגיע לשיאו בשלום ובאהבה.
אני מאמינה שכל מטרת החוויה האנושית היא ללמוד כיצד לאהוב. השגת המשימה הפשוטה ועם זאת הגדולה הזאת, "ואהבת לרעך כמוך", היא המפתח להפעלת שלום על פני האדמה וסילוק כל כאב וכאוס ממנה.
אני יודעת, אם נהיה פתוחים לכך ומוכנים לעשות את העבודה, כל אחת ואחד מאתנו, נוכל להגיע למקום שבו נדע שמחה, שלום ומילוי אמיתיים. כולנו נוכל לזכות במקום שלנו בעולם הבא, ובמקום בעולם הזה. נוכל לחיות את חיינו באושר ובעושר לנצח נצחים. חיים שתמיד נועדנו לחיות.
השבוע הסיפור ממשיך, חברי. בואו נמשיך אותו באהבה.
כל אהבתי
קרן