ללמוד מאנשים שלא יודעים
מאת מיכאל ברג
פרשת "יתרו" מתחילה בסיפור על אדם שלילי מאוד, שהוא גם חותן משה. שמו היה יתרו, והוא החליט לעזוב את ביתו ולהיות עם משה. התורה והמקובלים מציינים במיוחד שני דברים ששמע יתרו והם שגרמו לו ללכת למדבר עם משה. הדבר הראשון היה נס חצית ים סוף. אבל לא הנס היה הדבר שעורר אותו ללכת ולהיות עם משה; אלא השמועה על הקרב עם עמלק, שאנו יודעים שהוא הקרב נגד כוחות האגו, נגד הרצון לקבל לעצמו בלבד, נגד כוחות הספק. זה מה שלמעשה עורר אותו לרצות לעזוב את ביתו ולשהות עם משה.
הזוהר מבהיר שהאור שזמין לנו בשבת יתרו הוא אור ההסרה המוחלטת של החושך מהעולם. נאמר שאור החירות השלמה – חירות אפילו ממלאך המוות – התגלה בשבת הזו. אם כן, הזוהר אומר ששני הדברים האלה, ביאת יתרו והתגלות אור חיי הנצח, אור ההסרה המוחלטת של החושך מהעולם, חייבים לבוא ביחד. זה מוביל אותנו למה שהתרחש בין ביאת יתרו ובין מתן תורה, עשר הדיברות, שמייצגות את אור חיי הנצח, אור ההסרה המוחלטת של חושך מהעולם.
יתרו, שחי את חייו מחובר לכוחות החושך, מגיע אל משה, המנהיג הגדול שעשה דברים מדהימים, ואומר, "אני רואה שהדרך שבה אתה מנהיג מוטעית לגמרי. יש לי רעיון לשנות כיצד לשנות את הדברים." אם רובנו היינו בעמדת מנהיגות, אני חושב שאם נהיה כנים עם עצמנו, בוודאי לא היינו משנים משהו רק מפני שמישהו שהוא גם חדש לגמרי וגם מגיע ממקום מאוד שלילי אומר לנו לעשות כך. אבל, משה לא רק מקשיב ליתרו, הוא גם משנה לגמרי את סגנון עבודתו ומנהיגותו בהתאם לרעיונות שיתרו הציע לו.
מדוע משה פתוח כל כך, וחשוב מזה, מה אנו חייבים ללמוד כדי להשיג באמת את המטרה שלשמה הגיעה הנשמה שלנו לעולם הזה? לפני שנבין זאת, אני רוצה לחלוק עמכם קטע מהזוהר, בפרשת "קדושים". נאמר בו שאדם חייב ללמוד מכל אדם. אתם חייבים ללמוד אפילו ממישהו שלא יודע. מה פירוש הדבר? הזוהר אומר לנו כאן שאנו חייבים ללמוד ממישהו אפילו אם אנו יודעים שאין לו שום מושג על מה הוא מדבר. מדוע? מפני שאם אנו פתוחים ללמוד ולשמוע, אפילו מאלה שאינם יודעים, נתעורר לקבל.
מה משמעות הדבר? ההבדל בין אדם שיש לו לפחות הפוטנציאל להשיג מה שהנשמה שלו באה לעולם להשיג ובין אדם שיכול להיות רוחני, יש לו קצת חכמה, אבל אין לו האפשרות להשיג את המטרה שנשמתו באה להשיג בעולם הזה, הוא מודעות בסיסית אחת. והיא באמת חייבת
להיות הבסיס לחיינו, לחיבור שלנו. אם אנו רוצים את היכולת להשיג את המטרה שעבורה הנשמה שלנו באה לעולם הזה, ההבנה צריכה להיות
שיש מרחק גדול מאוד בין המקום שבו אנו נמצאים עכשיו, אפילו אם למדנו הרבה שנים והשתנינו עם השנים, ובין המקום שבו אנו חייבים להיות – מבחינת מצב ההבנה, המודעות, החכמה, השינוי והגדילה שלנו.
לכן, אם זה נכון, וזו הדרך שבה אנו חיים כל יום בחיינו, אז נהיה כל הזמן פתוחים לשמוע מכל אחד – מאלה שיודעים ואלה שאינם יודעים – מפני שאנו רוצים נואשות להשתנות, ויש לנו רצון עצום להתעלות מהמקום בו אנו נמצאים למקום בו אנו חייבים להיות, וזו לא הדרך שבה כולנו חושבים. אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים ומשתנים, אנו מחליטים שנקבל מהאדם הזה, או האדם ההוא, כי אנו חושבים שאולי הוא יודע קצת יותר מאתנו, אבל לא נקבל ממישהו שאנו חושבים שהוא לא ברמה שלנו, או לא נמצא מעלינו.
כל עוד אנו מקבלים רק מאנשים שאנו חושבים שיכולים ללמד אותנו, לעולם לא נקבל את המסרים שאנו חייבים לקבל. לעולם לא נקבל את החכמה שאנו אמורים לקבל. לעולם לא נוכל להשתנות באופן שבו אנו אמורים להשתנות. חייב להיות לנו צורך נואש להשתנות; אם יש לנו צורך נואש להשתנות, אז המסרים והחכמה יבואו אלינו.
מאיפה הם יגיעו? לעתים קרובות מאנשים שאינם יודעים. לעתים קרובות מהאנשים שאנו לא חושבים שהחכמה יכולה להגיע מהם. משה היה נואש להשתנות, ולא משנה עד כמה השיג עד כה, עד כמה היה נעלה, או כמה רבה חכמתו. הוא ידע שיש מרחק גדול בין המקום שבו הוא נמצא ובין המקום שבו הוא חייב להיות. ומכיוון שהיה נואש להשתנות והיה פתוח, למרות ששמע את הדברים מיתרו, הוא ידע שזה לא באמת מגיע מיתרו. משה ידע שמפני שיש לו רצון להשתנות, המסר הגיע מיתרו, אבל לא מפני שהיה אדם נעלה וחכם והכיר את משה היטב, אלא פשוט מפני שמשה ידע שאם הוא נואש להשתנות, המסרים יגיעו מכל מקום, אפילו מאנשים שאינם יודעים, כפי שהזוהר אומר לנו.
אם נהיה נואשים להשתנות, אם נהיה באמת מודעים למרחק שבין המקום שבו אנו נמצאים והמקום בו אנו חייבים להיות, נהיה פתוחים. והפתיחות הזו אין פירושה שנשתנה… פירושה הוא שנקבל את המסרים שאנו חייבים לקבל כדי להשתנות.