אור וחושך תמיד נמצאים בתוכנו בעת ובעונה אחת
מאת: מיכאל ברג
שבת “בראשית” היא השבת הראשונה בשנה, הקריאה הראשונה של השנה הזו. והמקובלים מסבירים שבשבת הראשונה הזו ובקריאה הראשונה הזו, אנו באמת מתחילים לחדש את העבודה הרוחנית שלנו ואת התהליך הרוחני של השנה הבאה. אם כן הייתי רוצה להתמקד בלימוד מתוך סיפור קין והבל שנותן לנו תובנה וכיוון כשאנו מתחילים את השנה החדשה ואת העבודה הרוחנית שלה.
הרמב”ן, רבי משה בן נחמן, או נחמנידס, אומר לנו שאדם וחווה ובניהם, קין והבל, עסקו בחקלאות וגידלו בקר. בימים ההם, לא היה אף אדם אחר על פני האדמה, ולכן היו להם משאבים בלתי מוגבלים. יום אחד, אמר קין: “זה לא הגיוני שאנו לוקחים רק לעצמנו ולא מתחברים לבורא בדרך כלשהיא, באמצעות המשאבים והעושר שלנו”. וכך הגיע קין, על פי דברי הרמב”ן, לרמה גבוהה ביותר של בהירות, לחיבור עצום עם אור הבורא, באמרו שלמרות שרק הם קיימים בעולם והם יכולים לתת רק איש לרעהו, הוא רוצה גם להקריב קרבן לבורא. הרעיון של קרבן הוא חיבור, התקרבות, בין האדם המקריב ובין אור הבורא. והרמב”ן מדבר באריכות על רמה גבוהה מאוד של מודעות וחיבור שאותה השיג קין כשהגיע אל ההבנה הזו.
קין מקריב קרבן ועושה מעשה של נתינה כדי לעורר את החיבור הזה בינו ובין אור הבורא, ואת המודעות שהוא אינו נמצא כאן רק כדי לקחת לעצמו בלבד. ואז נאמר שהבל רואה את אחיו מגיע לרמה כזו של מודעות, ולמרות שהיה ברמה נמוכה יותר של בהירות ולא יכול היה להגיע לבהירות הזו בעצמו, הוא ראה את חשיבות הנתינה ואמר: “אני אלמד ממך, אחי.” אם כן, בנקודה הזו בזמן, אם הייתם רוצים לאמוד את רמת החיבור, הגדילה הרוחנית וההתעלות, קין נמצא ברמה גבוהה והבל כמו רודף אחריו.
וקין, למרות שהוא מגיע בתחילה להבנה שהוא חייב לתת חזרה לבורא, בוחר לתת רק מהיבולים הגרועים ביותר. חשבו על כך לרגע. בעולם של אותו זמן, לא היה אף אחד. לכן ארבעת האנשים שחיו אז, אדם, חווה, קין והבל, יכלו לקחת כל מה שרצו. וקין, ברמת ההבנה והמודעות הגבוהה שלו, אומר:”אני חייב בדרך כלשהיא לתת חזרה לבורא כדי להראות שאיני רוצה לקבל רק לעצמי בלבד. יש דונמים על גבי דונמים של פירות וירקות שאני והאנשים שנמצאים עכשיו על פני האדמה לעולם לא נסיים, אבל אתן מהיבולים הפחות טובים”.
איך יכול להיות שמצד אחד יש לקין בהירות גבוהה כל כך, ומצד שני הוא טיפש כל כך?
אבל הבל, למרות שהיה ברמה נמוכה יותר של ודאות, אמר: “אני אתן לבורא משהו בחזרה, ויש כל כך הרבה שאף אחד מאתנו לא יוכל להכיל, לכן אקח מהבקר הטוב ביותר שלי.”
לכן אומר הבורא: “זה ייצור חיבור עם הבל, אבל לא עם קין, מפני שהוא בחר להביא את הגרוע ביותר.” אם כן הקרבן, המעשה של הבל, התקבל, והקרבן של קין לא התקבל. שוב, כפי שאמרנו, קין נעלה כל כך, ועם זאת עדיין טיפש בו בזמן; אור עצום שוכן עם החושך בעת ובעונה אחת.
ועכשיו קין מדוכא וכועס. הוא אומר לעצמו: “אני האדם הנעלה ביותר, אני המחובר ביותר. זה היה הרעיון שלי להקריב קרבן לבורא, ונכון שעשיתי שגיאה טיפשית ובחרתי לא להביא את הטוב ביותר, אבל מדוע קיבל הבורא את הקרבן של הבל ואת שלי לא?” הבורא בא אליו ואומר לו: “אל תכעס. מדובר כאן על גדילה. אתה פשוט צריך ללמוד, לסלק קצת מהחושך שקיים בתוכך. כל מה שאתה צריך לעשות זה להמשיך לגדול. אתה בדרך הנכונה. אתה מחובר. אתה גדל. פשוט המשך לסלק חלק מהטיפשות ומהעיוורון שבתוכך.” הבורא בא אליו ישירות ומנסה להוביל אותו בדרך רוחנית, אבל קין לא יכול לקבל זאת. הוא אומר שהכל שקר. למרות שהבורא דיבר אליו והנחה אותו, הוא אומר לעצמו שהבורא אפילו לא קיים, וכפי שכולנו יודעים, אז הוא קם ורוצח את אחיו הבל.
כאשר בא הבורא אל קין לאחר שהוא הורג את הבל ושואל אותו היכן הבל נמצא, קין אומר שאין לו שום מושג. אבל הוא לא משקר רק לבורא, הוא משקר גם לעצמו. הוא היה במצב כזה של הכחשה, מצב כזה של עיוורון, מצב כזה של חושך, שהוא שכנע את עצמו שהוא לא עשה שום דבר רע. אבל למרות ששום דבר לא יכול להיות יותר גרוע מרצח, אפילו ברגע החושך הנורא הזה, עדיין היה קיים בתוך קיין אור עצום וגדול.
כשאנו מתבוננים בסיפור הזה, אנו רואים אור גדול, חושך גדול, בהירות גדולה, וטיפשות גדולה. מפני, וזוהי ההבנה הגדולה, שאנו לעתים קרובות חושבים שאנו במצב אחד; אני או אדם טוב מאוד עכשיו ביום או השבוע הזה, אבל אני יכול/ה להיות אדם לא כל כך טוב בשבוע הבא או בחודש הבא. אבל צריך להיות ברור, ויש לכך השלכות חשובות, שממש עכשיו, כשאנו יושבים כאן, אנו חייבים לדעת שאפילו אם ממש עכשיו, ברגע הזה, אנו מרגישים חיבור עצום ומתנהגים באופן ראוי להפליא, אפילו ברגע הזה, החושך גם הוא קיים בתוכנו. ואפילו אם אנו נופלים לחושך עצום ולשליליות גדולה עכשיו, ברגע הזה ממש אנו חייבים לדעת שגם אור גדול שוכן בתוכנו.
אדם לא עובר ממצב של אור למצב של חושך, וחוזר חלילה. אלא שתמיד, עד שנשלים את המסע שלנו ואת ההתעלות שלנו, בכל אחת ואחד מאתנו בכל רגע נתון יש גם אור גדול וגם חושך גדול. אם כן, הלימוד כאן הוא קודם כל להבין שגם ברגעים של בהירות גדולה וחיבור גדול אנו יכולים להיות עיוורים למשהו. כשאנו מתבוננים החוצה על אנשים אחרים, זה בעצם האופן שבו אנו מתבוננים באמת על עצמנו.
לכן אנו חייבים להיות מודעים לכך שגם החושך וגם האור קיימים בתוכנו בעת ובעונה אחת. מפני שכאשר אנו מודעים לכך, אנו יכולים לומר: “למרות שאני במצב של חיבור והתעלות, אולי אני חייב/ת לעשות יותר. ואולי אני חייב/ת לתת משהו טוב יותר.” הענווה חייבת להיות קיימת אפילו כאשר אנו חושבים שאנו מחוברים וחושבים שאנו רואים בבהירות. הענווה הזו חייבת להיות קיימת מפני שאנו חייבים לדעת שאפילו במצב המודעות הגבוה ביותר, בחיבור הנעלה והגדול ביותר, החושך הזה עדיין קיים בתוכנו. לכן, עם ענווה, אנו תמיד חייבים לזכור שמה שאנו חושבים שאנו רואים בבהירות, אולי אנו לא רואים במאה אחוזי בהירות – באחרים, ובוודאי, בעצמנו. אנו חייבים להיות מודעים לעובדה שאור וחושך לא קיימים בתוכנו בזמנים שונים, אלא בעת ובעונה אחת.
ההבנה שבאה עם הלימוד הזה מתוך פרשת “בראשית” היא הענווה שחייבת להיות קיימת עם הדרך שבה אנו רואים את עצמנו ואת מה שאנו עושים. כן, יש לי בהירות לגבי זה, אבל האם יש מסביב לזה עוד משהו שאני לא רואה? האם יש עוד חושך שאני חייב/ת לסלק? העובדה שאנו מרגישים חיבור עצום, לא מעידה על כך שהחושך אינו קיים.