עשרת הימים שמתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום כיפור נקראים עשרת ימי תשובה, וכל יום מקביל לאחת מעשרת האמירות של אור הבורא שבראו את העולם הזה. רובנו יודעים את סיפור הבריאה; הבורא אמר: "ויהי אור", והיה אור, הבורא אמר: " תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן." וכך הלאה. לכן, מכיוון שכל אחת מהאמירות מקבילה לאחד מעשרת הימים שבין ראש השנה ויום כיפור, האמירה שמקבילה ליום כיפור יכולה לעזור לנו להבין חלק מהאור והמתנות שזמינות לנו ביום הזה.
האמירה העשירית בתהליך הבריאה הייתה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". הארי, רבי יצחק לוריא, אומר שיש באמירה העשירית הזו משהו שונה מהתשע האחרות. בכל הצעדים הקודמים בתהליך הבריאה – בריאת האור, בריאת הים, בריאת השמים, בריאת הצמחים, בריאת בעלי החיים וכדומה – דובר בלשון יחיד. אבל כאשר זה מגיע לאמירה העשירית, משתמשת התורה בלשון רבים.
אם כן, המקובלים שואלים אל מי מתייחס הבורא כאשר הוא אומר "נעשה אדם". הארי מסביר שמישהו יכול להשפיע רק במקום שבו הוא נמצא ואליו הוא מחובר, ולכן, כל חלק אחר של הבריאה – בעלי החיים, הצמחים, השמים, האדמה, הים וכדומה – יכולים להשפיע איפה שהם נמצאים מכיוון שהמהות שלהם יחידה במינה. אבל, האדם חייב להיות שונה, מכיוון שמטרת האדם הוא להעלות את כל חלקי הבריאה, רוחנית ופיזית.
כדי להעלות ולהתעלות ולגרום שינוי לכל, אנו חייבים להיות עשויים מהכל, מכיוון שאדם לא יכול להשפיע על מה שאין לו או על מה שהוא לא מחובר אליו.
לכן אומר הארי שכאשר הבורא החליט, לאחר שהעולם הפיזי נברא, שהגיע הזמן לברוא את האדם, הוא אמר לכל חלקי הבריאה, "אני צריך שכל אחד מכם ייקח טיפה מהמהות שלו, וביחד, אנחנו נברא את מהות האדם". ומכיוון שהאדם מורכב מכל דבר בעולם הזה, גם רוחנית וגם פיזית, יכול האדם להשפיע על כל מה שיש בעולם הזה.
זוהי מהותו של יום כיפור; האנרגיה של "נעשה אדם" מתעוררת. עכשיו, כשאנו מבינים זאת, העובדה שאנו עשויים מהכל, מבחינה חיובית, פירושה שאנו יכולים להשפיע ולהעלות הכל. אבל, כמובן, מבחינה שלילית, זה גם אומר שכאשר אנו נופלים, אנו מפילים היבטים של כל דבר יחד אתנו. אנו לא יכולים לקבל את החיובי בלי השלילי. זה סוד האדם כנברא מכל הבריאה, לא רק מאור הבורא. ועכשיו אנו יכולים לבוא ליום כיפור עם ההבנה שבשנה החולפת, מכיוון שאנו עשויים מהכל, כאשר כעסנו או התנהגנו באנוכיות, לא הורדנו רק את עצמנו קצת למטה, אלא למעשה, הורדנו את הכל קצת למטה. יש לנו הפוטנציאל גם להעלות וגם להוריד הכל. כל הטבע מושפע ממעשי האדם.
אם כך, ביום כיפור, כן, אנו חייבים לטהר את כל הנזק שגרמנו בשנה האחרונה לכל מה שקשור בנו כאשר נפלנו. אבל, חשוב מזה, ביום כיפור אנו חייבים לבקש, "תן לנו יותר מהכל, תן לנו חיבור גדול יותר לכל הבריאה." מפני שככל שאנו מחוברים יותר לכל הבריאה, המעשים האישיים שלנו יוכלו להעלות יותר את כל הבריאה. זה סודו של יום כיפור, שמתייחס לאמירה העשירית של הבריאה, "נעשה אדם"; ביום כיפור, אנו הולכים לכל הבריאה ואומרים: "היום הוא היום שבו אתם משקיעים את עצמכם בכל אחת ואחד מאתנו, בכל אדם בעולם הזה. תנו לי יותר מכם כדי שאוכל להעלות יותר את העולם הזה."
אבי, הרב ברג, היה מזכיר לנו לעתים קרובות שלא אדם אחד בא לעולם הזה, אלא מודעות קולקטיבית. וכשמדברים על גמר התיקון, אומר מיימונידס, "המודעות הקולקטיבית של האדם הזה הנקרא משיח, המודעות שתביא שינוי לעולם הזה, היא שהוא מעלה את עצמו או אותה ואת כל האנשים שבדור שלו." זוהי מהות מודעות המשיח. זה אותו רצון ומיקוד של: "אני חייב להעלות את עצמי ואת כל העולם, כל הזמן, כל יום, כל שבוע, כל חודש."
אני בטוח שכולנו רוצים להיות חלק מהעבודה הזו וחלק מהמודעות הזו, במידה זו או אחרת. וביום כיפור אנחנו יכולים לבקש, "עשה אותי חלק גדול יותר של הכל." מכיוון שביום כיפור, האור של "נעשה אדם" מתגלה, ואנו יכולים לבקש יותר חיבור לכל הבריאה. מדוע? כדי שבשנה הבאה כאשר נתעלה, יהיה לנו חיבור לכל הדברים, והכוח והיכולת לא רק להעלות את עצמנו, אלא את כל הבריאה.