ביום של ראש השנה, שהוא גם ראש חודש תשרי, או מאזניים, יש עבודה מיוחדת שאנו חייבים לעשות עבור העולם.
במדרש יש קטע שאומר שאור הבורא ייצג דין שעולה, ואז השתנה לרחמים; האנרגיה מתחילה עם דין, שנקרא קו שמאל, ואז פתאום משהו מתרחש שגורם לאור הרחמים להתחיל להתגלות. אם כן, נאמר כאן שהיום הזה מתחיל עם אור הבורא שבא מערוץ הדין. הדין אינו בהכרח שלילי. פירושו "מדויק", כמות האור, הברכות, הבריאות וכדומה שאנו יכולים לקבל היא מדויקת.
אבל אנו לא רוצים זאת. אנו רוצים שהאור שמאיר על ראש חודש מאזניים, היום של ראש השנה, יבוא מאנרגית הרחמים של קו ימין. לכן, אנו חייבים לדעת שאם אנו מושכים אור ביום הזה ומשאירים את הדברים כפי שהם, אז הערוץ שממנו משכנו אור הוא ערוץ הדין, או ערוץ הכמות המדויקת.
כן, תהיה לנו שנת אור וברכות, אבל הם יהיו במידה מדויקת… ואנו לא רוצים שנה של אור במידה המדויקת. אבל שם אנחנו מתחילים, ואם לא נעשה דבר, אז כמות האור והברכות שנקבל תהיה תמיד מדויקת, תהיה תמיד עם מידה מסוימת של דין המחוברת אליה. כן, היום הזה מתחיל עם אור מאיר, אבל זה אור שמאיר ממקום של דין מדויק. ועם זאת, כאשר אנו באים עם מודעות ועושים את התקשורות באמצעות קריאת התורה ותקיעת השופר, נאמר שאור הבורא זז מערוץ הדין אל ערוץ הרחמים, כדי שכל האור שיורד אל העולם הזה, יבוא ממקום של שפע אינסופי, ממקום של רחמים.
אם כן, מה שצריך להיות ברור בנוגע למשיכת האור ביום הזה הוא שאנו לא רוצים שהאור ממקום מדויק, אנו לא רוצים שהאור יבוא ממקום של דין. ביום הזה, עלינו לשנות את הערוץ מדין לרחמים. שניהם יאירו עלינו אור וברכות, אבל אנו לא רוצים אור וברכות בכמות מדויקת. אנו לא רוצים ברכות שמגיעות עם דין. ביום הזה, אנו חייבים להזיז את אור הבורא.
המדרש ממשיך ואומר שאם אנו עושים את העבודה עם מודעות, רצון וחיבור, אז הערוץ זז למקום של רחמים, חסד, ולכן האור מאיר למטה בשפע בחסד וברחמים. לכן האור שיורד אלינו למטה השנה הזו משתנה והופך מאור שמגיע ממקום של דין לאור שמגיע ממקום של חסד. העבודה הזו חשובה מאוד, כל אחת ואחד מאתנו, גם באופן אישי וגם קולקטיבי, חייבים להזיז את אור הבורא ביום הזה.
כן, אנו נעשה תקשורות ונמשוך אור. אבל האור הזה, יבוא כברירת מחדל ממקום של דין, מהמקום המדויק שיש בו גם טוב וגם רע. אבל לא זה מה שאנו רוצים. אנו רוצים להזיז את אור הבורא כך שהאור שיאיר עלינו, אור הברכות, אור הבריאות, האושר והפרנסה, יבוא ממקום של רחמים. זוהי העבודה שלנו. המיקוד של כל מה שנעשה, בעוד אנו מקשיבים לתורה, לתקיעת השופר, ולתקשורות, בין אם אנו מבינים אותן או לא, חייב להיות שכל מה שאנו עושים עם כל מילה של תקשורת, כל מילה של התורה, ותקיעת השופר, יזיז את אור הבורא כך שיאיר עלינו לא ממקום של דין, אלא ממקום של חסד ורחמים ללא גבול.
ויש לנו היכולת לעשות זאת, אבל אנו חייבים שתהיה לנו בהירות לגבי העבודה שאנו חייבים לעשות. למעשה, רבי שמעון בר-יוחאי מבטיח לנו בזוהר שאם נוכל לשמור את המודעות הזו במשך התקשורות של היום הזה, נזיז את אור הבורא מערוץ הדין לערוץ החסד. לכן, ביום הזה, במשך התקשורות שלנו, במקום לדבר עם חברים, או להתעייף, אנו חייבים להתמקד בהזזת אור הבורא מדין לרחמים.
לכל אחת ואחד מאתנו ניתן הכוח, עם המודעות הזו, להזיז את אור הבורא מערוץ הדין לערוץ החסד. זוהי העבודה שלנו ביום הזה. ראשית, אנו חייבים לדעת זאת, ושנית, אנו חייבים להבין שיש לנו היכולת לעשות זאת. מפני שאם אנו כאן ואור הבורא גילה לנו את הסוד הזה, זה אומר שיש לנו היכולת לעשות זאת. אבל כל אחת ואחד מאתנו חייבים להיות ממוקדים כמו קרן לייזר על העבודה הזו, לזכור שיש לנו הזדמנות ביום הזה לוודא ולהבטיח שכל האור שיגיע אל חיינו בשנה הזו יבוא מערוץ של רחמים, ולכן, זה יהיה שפע של חסד ורחמים, ולא כמות מדויקת של דין.
זוהי העבודה שלנו בראש השנה, בראש חודש מאזניים. אני מקווה שנהיה כולנו ממוקדים בה; השנה הזו, אנו חייבים להזיז לחלוטין את אור הבורא מדין לרחמים. ואנו יכולים לעשות זאת אם נשמור על מיקוד ומודעות במהלך התקשורות שלנו, ונזכיר לעצמנו בכל מילה שנשמע, ובכל תקיעת שופר שנקשיב לה, שכולנו, ביחד, מזיזים את אור הבורא מערוץ הדין אל ערוץ הרחמים.