פרשת צו מתחילה בפסוק: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". נראה שכל הפרשה הזו עוסקת רק בחוקים טכניים הנוגעים לתהליך הקרבת הקרבנות. אבל אנו יודעים שבכל פרשה בתורה יש לימוד הנוגע לעבודתנו הרוחנית. ופעמים רבות, ככל שהלימוד קשה יותר להבנה, הוא יותר עמוק. באופן אישי, תמיד מלהיב אותי מאוד, לאחר התעמקות רבה בפסוק וקריאה מכתבי המקובלים הגדולים, לראות פתאום הבנה יפה וחדשה לגמרי של פסוק מסוים.
לימוד אחד כזה הוא של הרב אברהם יהושע השל מאפטא, שמסביר את הפסוק הזה בספרו "אוהב ישראל". רב השל אומר לנו שהמילה שמשתמשת כאן התורה להקרבת קרבן היא "עולה", שפירושה הוא "התעלות". לכן, הוא מסביר שהפסוק הזה וכל הקטע הזה למעשה מלמדים אותנו כיצד נוכל להיות בעצמנו "עולה", כלומר כיצד נוכל להתעלות ולגרום לנשמה שלנו לעלות ולהתחבר עם אור הבורא.
כיצד נעשה זאת? רב השל מסביר שהדרך הטובה ביותר להגיע לרמה כזו של התעלות היא להתבונן במקור ובשורש הרוחני שלנו. הוא אומר: "עיניך חייבות להביט נכח", כלומר אנו חייבים תמיד לזכור את המקור שלנו. שורש המילה שהוא משתמש בה כאן הוא נ.כ.ח, שהם ראשי תיבות של נשמת כל חי, וזה מתייחס לשורש של נשמת האדם. יתרה מזו, הערך הנומרולוגי של המילה "נכח" שווה לערך הנומרולוגי של המילה "מזלא", והמקובלים מסבירים שהמילה "מזלא" היא המקור הרוחני של כל אחת ואחד מאתנו. כדי להסביר את המילה "מזלא" קצת יותר, המקובלים כותבים שפעמים רבות כאשר אנו מפחדים בלי שום סיבה נראית לעין זה משום שאולי אנו מרגישים שדברים שליליים מתרחשים סביבנו, ולמרות שהעיניים הפיזיות לא יכולות לראות זאת, ה"מזלא" שלנו רואה זאת.
לכל אדם יש מקור רוחני שהוא מחובר אליו תמיד. ובאמצעות המקור הזה, או ה"מזלא", אנו מקבלים את האור הרוחני שלנו. יפה וחשוב לדעת שהחיבור שלנו למזלא האישי שלנו הוא קבוע ותמידי; בין אם אנו עושים מעשים חיוביים או שליליים, הוא לעולם לא ניתק. לכן, ההבנה שאנו תמיד מחזיקים במזלא שלנו, או בחיבור שלנו אל המקור שלנו, ושומרים עליה, חייבת לעזור לנו להתעלות באופן רוחני. מדוע? מכיוון שכשאנו מבינים, ומזכירים לעצמנו, שאנו תמיד מחוברים לעולמות העליונים ולאור הבורא, זה יכול לעזור לנו לא להרשות לעצמנו לעשות מעשים שליליים. אם אדם שומר את המזלא שלו בלבו ובמוחו, הוא מתעלה גבוה יותר ויותר עד שהוא דבוק לגמרי לבורא.
יתרה מזו, האוהב ישראל אומר לנו שבפסוק הראשון של פרשת "צו" האומר "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" המילה "זאת" מתייחסת למזלא. באופן זה אנו יכולים לראות שהיופי והחכמה שהפסוק הזה חולק אתנו הם שהחוק המאפשר לנו לעשות את עצמנו "עולה", להתעלות מבחינה רוחנית, הוא באמצעות ההבנה שיש לנו חיבור קבוע ותמידי לעולמות העליונים ולאור הבורא. זה לימוד חשוב עבורנו שעלינו לשמור בלבנו ובמוחנו לא רק בשבת הזו, שבת צו, אלא תמיד.