שבת שירה
השבת השבוע הזה היא שבת חשובה מאוד; במרכזי הקבלה אנחנו קוראים לה השבת של ע"ב שמות הבורא. אבל נאמר שהמקובלים קוראים לשבת הזו שבת שירה. כמה דברים גדולים התרחשו השבת הזו: גילוי 72 השמות, הנס הגדול של חצית ים סוף, השירה ששרים בני ישראל לאחר חצית הים, המן, המלחמה בעמלק, או בספק ובשליליות. מתוך כל אלה, נראה שהדבר הפחות חשוב הוא השירה; אבל כך בחרו המקובלים לקרוא לשבת הזו. מדוע?
הרב הסביר תמיד שיש שתי מציאויות בכל מקום כל הזמן. יש מציאות של עץ הדעת טוב ורע שבה רובנו נמצאים, למרבה הצער. במציאות הזו, לפעמים אנו חווים דברים טובים, ולפעמים אנו חווים דברים רעים. אבל בדיוק באותו רגע, קיים מימד אחר, המציאות האמיתית, הנקראת "עץ החיים". המציאות האמיתית היא שיש רק טוב. אנו, עם המודעות הנחותה שלנו, עדיין חיים בתוך מימד עץ הדעת טוב ורע, ורואים רק את העולם הזה.
בסופו של דבר, מטרת העבודה שאנו עושים היא להביא את העולם למודעות האמיתית, למודעות של עץ החיים. העבודה שאנו עושים, ההתעלות הרוחנית שאנו מקווים להשיג, נעשית כדי להביא אותנו למודעות הזו. אם היינו מסוגלים היום להתבונן בעולם הזה ולראות רק טוב, זה היה הסוף, זה היה גמר התיקון. אבל מפני שאנו עדיין שיפוטיים, מפני שאנו עדיין לא יכולים לחדור מבעד למסך האפלה של עץ הדעת טוב ורע, אנו לא רואים את מציאות עץ החיים.
לכן מטרת העבודה שלנו אינה להיות אנשים רוחניים. מטרת העבודה שלנו היא אך ורק לאפשר לנו לקבל את מודעות עץ החיים, המודעות שהכל טוב. כל העבודה שאנו עושים, כל התקשורות שאנו עושים, הן רק כדי להכין אותנו ליכולת להיות במודעות הזו.
והמודעות הזו נקראת "שירה". כמובן שהשירה הזו אינה מתייחסת לסתם שיר יפה. היא מייצגת אחדות; נאמר במדרש שכאשר בני ישראל שרו על הים, המלים שיצאו מפיהם לא היו שלהם. באותו רגע, כל הטבע היה מאוחד כאחד במודעות הזו. לכן, התגלות 72 שמות הבורא, הנס הגדול של חצית ים סוף, לא הם היו חשובים. התגלות 72 שמות הבורא וחצית הים התרחשו כדי לאפשר לבני ישראל את מודעות עץ החיים.
חשבו על כך לרגע: הסיבה היחידה לכך ש-72 השמות התגלו למשה, הסיבה היחידה להתרחשות חצית ים סוף, היו כדי להביא את בני ישראל למודעות עץ החיים.
נאמר במדרש שבשירה הזו, אמרו בני ישראל "יהוה ימלוך", אבל אם היו אומרים "יהוה מלך", שפירושו שהמודעות הזו יכולה עכשיו להישאר לנצח, היה הכל נגמר שם. מה משמעות הדבר? 72 השמות התגלו להם, חצית ים סוף התרחשה עבורם, והם התעלו לנקודה שבה אמרו: "אני יכול/ להסתכל בעולם הזה ולהיות במודעות של עץ החיים. אני מאמין/נה בעצמי, אני מאמין/נה שאני יכול/ה לראות רק טוב בעולם הזה." אבל אפילו בנקודה הזו הם עדיין לא האמינו שהמודעות הזו יכולה להישאר לנצח. ומפני שהם אמרו "יהוה ימלוך" – כלומר, זה מדהים, אנו רואים שזה הולך להיות כמו הסוף – אבל עדיין לא האמינו שהם יכולים להביא את הסוף ממש אז – לכן המודעות הזו לא נשארה לנצח.
אם כן, ההבנה הראשונה היא מדוע המקובלים קראו לשבת הזו שבת שירה: מפני שמטרת השבת הזו היא המודעות הזו. אין עוד שבת בשנה שבה מתגלה המודעות – לא העבודה לקראת המודעות, אלא המודעות עצמה – של בילע המוות לנצח. המודעות של "שירה", האחדות של העולם, התגלו רק בשבת הזו. המודעות של עץ החיים התגלתה רק בשבת הזו. לכן, מתנת השבת הזו היא להתחבר למודעות הזו. ולכן, זו אחת השבתות שאינכם יכולים רק לדבר עליה, אינכם יכולים להסביר אותה, זו שבת שאתם חייבים לחוות אותה.
הזוהר מבהיר בפרשה הזו שאנו חייבים להיזהר מאוד בדיבור שלנו; ואפילו בדיבור הרוחני ובעבודה הרוחנית, מכיוון שזו שבת שבה אנו חייבים להיות בשקט. בדיוק כפי שבני ישראל עשו זאת אז, בשבת ההיא, כל אחד מאתנו יכול לחוות היום את מודעות עץ החיים. זה לא משהו שצריך להבין אותו, שצריך לפרש לנו, או שאפשר להשיג אותו באמצעות התפילות והלימוד שלנו. אם אנחנו שקטים, כפי שאומר הזוהר, אנו יכולים לחוות את המתנה העצומה הזו, שניתנת רק בשבת הזו ולא באף שבת אחרת בשנה. כל אחד מאתנו, השבת הזו, יכול לפחות לטעום את מודעות עץ החיים.
אבל אנו גם חייבים להאמין שאנו יכולים להתחבר אליה. נאמר במדרש, ורש"י מצטט זאת, שאחרי נס חציית ים סוף, עוררו בני ישראל בתוך לבם את הרצון לומר את השירה הזו. משמעות הדבר היא שלאחר הנס הגדול ההוא, הם היו חייבים להחליט: האם אנו מאמינים בעצמנו שנשיג את מודעות עץ החיים? הם יכלו לומר לא. הם יכולים היו להיות אסירי תודה לבורא על הנס ולעצור שם. אבל הם לא עשו כן, מכיוון שהם האמינו שהם יכולים להשיג את המודעות הזו, מפני שהם האמינו שהם יכולים להשיג את מימד השירה. ולכן הם גילו זאת עבור עצמם.
אם כן, חשוב מאוד שמחוץ להבנת המתנה של השבוע הזה בשבת, אנו חייבים גם להאמין בעצמנו, להאמין שאנו יכולים להשיג אותה. מכיוון שיכולה להיות לכם ההזדמנות להכיר תודה לאחר נס, אבל שירה אינה מייצגת הכרת תודה. היא מייצגת את הצעד הבא שבו הם אמרו: "אני מאמין שאני יכול להביא את עצמי – ממש עכשיו – להתחבר לשירה. להתחבר באמת למודעות עץ החיים." ומפני שהם האמינו שהם יכולים, הם עוררו את האור הזה עבור עצמם ועבור העולם. הם פתחו את הדלת לגאולה השלמה.
השבת הזו יש לנו הזדמנות מדהימה; שערי עץ החיים פתוחים לרווחה. אנו לא יכולים לדבר עליה, אנו לא יכולים אפילו לחשוב עליה… אנו חייבים להתחבר אליה. זוהי שבת שיש בה משהו שאיני יודע בדיוק איך לבטא אותו – רגש, או תחושה, אבל זה נמצא שם, ואנו חייבים באמת להאמין שאנו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמנו. השבת הזו, אנו חייבים לקבל, כמו שעשו בני ישראל, שאנו יכולים להעלות את עצמנו ואת שאר העולם למדרגה הזו.
אנו לומדים, ונאמר במדרש, שמטרת המשיח ומטרת הדור שלנו היא להעלות את עצמנו ואת העולם. זוהי השבת, שבת שירה, פרשת בשלח, שבה אנו יכולים לעשות את הבחירה הזו. זוהי שבת של התעלות המודעות עבור עצמנו ועבור העולם. זוהי הזדמנות מדהימה ואני מקווה שנוכל באמת לתפוס אותה.