בפרשת "וארא" יוצר אהרון את נס המכה הראשונה, מכת הדם, מפני שהבורא אומר למשה לצוות על אהרון לקחת את מקלו ולהכות ביאור. מדוע אם כן, אהרן עשה זאת ולא משה? ואיזה כוח יש לאדם ביחסי הגומלין עם הסובב אותו, ובכלל זה חפצים דוממים?
מאת: מיכאל ברג
פרשת "וארא" יוצר אהרון את נס המכה הראשונה, מכת הדם, מפני שהבורא אומר למשה לצוות על אהרון לקחת את מקלו ולהכות ביאור. אבל המדרש שואל מדוע אהרן עשה זאת ולא משה.
רש"י מסביר שהתשובה היא שכאשר אמו של משה שמה אותו בתיבת הגומא על נהר הנילוס, הנהר הגן עליו; לכן חייב היה משה להכיר תודה לנהר, ולא יכול היה להיות זה שיכה בו. וכאשר הגיע הזמן להפוך את המים לדם ולגרום לצפרדעים לצאת מהנהר, חייב היה אהרון להכות ביאור, ולא משה.
אנו עלולים לקרוא זאת ולחשוב, "איזה רגשות יכולים להיות לנהר? האם באמת היה הנהר נפגע אם משה היה מכה בו?" אבל האמת היא, שכאן מתגלה בפנינו מודעות חשובה ביותר, מודעות שאנו יכולים לראות אותה בפעולה כל שבת; אחת הסיבות שאנו מכסים את החלה, למשל, היא כדי לא "להביך" את החלה. אנו יכולים לעשות קידוש או על החלה או על היין, ולכן אם אנו בוחרים לעשות קידוש על היין, אנו מכסים את החלה כדי שההחלטה הזו לא "תביך" אותה.
לכן מעוררת בתוכנו המודעות של משה ביחס לנהר הנילוס את ההבנה שיש מודעות בכל דבר בעולם. כל הדברים – חיים או דוממים – מקושרים ביניהם באמצעות רשת של אנרגיה ואור. לא רק מימי הנילוס הצילו את משה כאשר שט על המים; גם האנרגיה והאור שבתוך הנהר הצילו אותו.
לכבד את הסובב
ישנן ארבע רמות של חיים – דומם, צומח, חי ומדבר. וכל מה שנמצא בעולם שלנו חי, אפילו שולחן. חיוני עבורנו לפתח מודעות של אינטראקציה מתמדת בינינו ובין כל הסובב אותנו, ולהבין שיחסי הגומלין האלה חיוניים ונחוצים לנו כדי להשלים את התיקון שלנו. למשל, אנו חייבים שהאנרגיה של האוכל תדע שאנו מכבדים אותה כדי שהאוכל ייתן לנו כבוד בחזרה. אם אדם מראה חוסר כבוד לחתיכת לחם בכך שהוא זורק אותה, הוא או היא למעשה אומרים: "אני לא מכבד/ת את האנרגיה שבתוך האוכל הזה". והתוצאה של חוסר הכבוד הזה שהאנרגיה של הלחם לא תספק לאדם את התזונה הנחוצה לו ולא תשביע אותו.
יתרה מזו, הזוהר אומר שאפילו לקירות ביתו של אדם יש הכוח לדבר. אם אדם עושה מעשים שליליים בחדר, לא רק שהאנרגיה שבחדר יכולה עכשיו לספר לבורא מה קרה, אלא גם החדר עצמו יכול להודיע לחפצים דוממים אחרים על מה שאותו אדם עשה, ובעתיד, כאשר יצטרך האדם הזה הגנה מקירות אחרים, רצפה או דלתות, הם יכולים לבחור אם להגן עליו או לא, בהתבסס על מה ששמעו עליו.
כאשר אנו הולכים לפגישה חשובה, למשל, אותה רצפה שאנו דורכים עליה מכילה ניצוצות של אור שיכולים לבחור לעזור לנו בעבודתנו או לא. כאשר אנו יושבים בחדר ולומדים, האנרגיה שבקירות החדר יכולה לבחור לעזור לנו להתחבר לאור הבורא או לא. אנו זקוקים לעזרה מכל דבר, כולל חפצים דוממים. והזוהר אומר שבדיוק כפי שהקירות שלנו חושבים עלינו, כך גם הבגדים וכל שאר הדברים. החפצים הדוממים האלה יכולים לתמוך בנו, ולכן אסור לנו לפגוע בהם ולהזיק להם.
המודעות של ברכת "המוציא"
במהלך חייו היו למשה יחסי גומלין מתמידים עם חפצים דוממים והוא היה זקוק לעזרה מדברים כמו מים, סלעים ומקלות. אבל רובנו אפילו לא מודעים עד כמה חיוניים החפצים הדוממים להתפתחות ולגדילה הרוחניים שלנו. למשל, הרב ברג נהג לציין שכאשר הוא מכין את שתים עשרה החלות לארוחת השבת, בוחר חלה ושם אותה בצד ימין – זו תהיה חלה שאותה יחתוך ויאכל לאחר הברכה, וכאשר הוא שם חלה אפילו יפה יותר בצד שמאל, חשוב תמיד לא להחליף בין שתי החלות האלה. מדוע? מפני שבתוך החלה שבצד ימין יש עכשיו המודעות שישתמשו בה עבור ה"מוציא", הברכה על הלחם, ושינוי הייעוד שלה "יביך" אותה. אני יודע שזה יכול להישמע טיפשי, אבל אנו זקוקים לכך שהחלה תיתן לנו את האנרגיה שלה בשבת, ואם נחליף את החלה, נקבל פחות אור מהתקשורת החשובה הזו.
כל ממלכת הדומם נמצאת בתקשורת מתמדת וביחסי גומלין בלתי פוסקים בין החפצים לבין עצמם ובין הדברים החיים. לכן, חשוב מאוד שבשום זמן ובשום מצב לעולם לא נפגין חוסר כבוד לעולם הדומם. אנו זקוקים לעזרת הממלכה הזו כדי להשיג את גמר התיקון שלנו.