ט' באב – מתוך הספר חלונות בזמן / הרב ברג

מהיכן נובע חג זה ומה מקורו?

רבים ודאי יאמרו שתשעה באב הפך לתאריך משמעותי מיום שחרב המקדש, אך, בהתאם למה שלמדנו בזוהר, שום אירוע גשמי אינו יכול להיות סיבה, משום שהעולם הגשמי מקושר אך ורק לתוצאות.  הסיבה לכל דבר בעולם יכולה להיות אך ורק רוחנית. יד, למשל, אינה יכולה להחליט לזוז ולבצע מעצמה פעולה כלשהי.  כל תנועה של היד נובעת ממחשבה מוקדמת החולפת במוחנו, ומחשבה אינה דבר גשמי. מחשבה היא אנרגיה רוחנית.  באופן דומה, גם חורבן בית המקדש התרחש בעקבות תבונת אנרגית מחשבה מסוימת שקדמה לו.

השורש של תשעה באב נעוץ בזמן בריאת העולם.  מה קרה בזמן הבריאה שגרם לכל אותם אסונות להתרחש, לאורך ההיסטוריה, ביום זה דווקא, ולא בכל זמן אחר? בחלק הזוהר המסביר את פרשת 'וישלח', במאמר גיד הנשה, ניתן ההסבר המבוקש.  המאבק שהתרחש בין יעקב לבין המלאך, סמוך למעבר יבוק, לא היה גשמי, אלא סימל מאבק בין כוחות האופל לבין כוחות הטוב בעולם.  הכאוס נאבק בסדר. וכותב הזוהר בסעיף ק"ב: "אית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא", כלומר, יש באדם רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצוות 'עשה' שבתורה. באמצעות 248 המצוות אנו מושכים אור ל-248 העצמות בגוף האדם, וכך בונים ומחזקים את המערכת החיסונית, שתשתיתה הגשמית במח העצמות.

וממשיך בעל הסולם בסעיף ק"ג וכותב: "ויש באדם שס"ה גידים, וכנגדם שס"ה מצוות 'לא תעשה', שגיד הנשה הוא אחד מהם". בגוף האדם 365 גידים, כלי דם ועצבים, כנגד 365 אופנים של הפעלת כוח התנגדות – 365 איסורים, שאכילת גיד הנשה והשימוש בו הוא אחד מהם.  ההיבט של כוח התנגדות מסייע לפעולת המערכת החיסונית כיוון שהוא מאפשר חיבור מאוזן לאור, ממש כמו חוט הלהט בנורה. 

ט' באב הרב ברג מתוך הספר חלונות בזמן

  עץ החיים הוא שנלחם במחלות ומבריא אותנו. 365 האיסורים הם גם כנגד 365 ימות השנה שתיקן הבורא בבריאת העולם, כך שבכל יום ניתנת לנו ההזדמנות להפעיל היבט אחר של כוח התנגדות, ועל פני כלל השנה יש באפשרותנו לגלות את מלוא כוח האור של הבורא. כתוב בתורה: "לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", ומפרש הזוהר שם: "א"ת מרמז על הכללות מ-א' עד ת' ומרמז בכך על ט' באב הנכלל באיסור זה, שאין אוכלים בו ואין שותים בו כיון שבו נתגבר כוחו של סמא-ל; וכל האוכל ושותה בתשעה באב, כאילו אכל את גיד הנשה. 

בתשעה באב ניתנה, לפיכך, לשטן שליטה מלאה. זהו יומו של מלאך המוות.  ביום זה מושלת השפעת הכאוס על האנושות וממלכות החי, הצומח והדומם.  כל עוד בית המקדש היה קיים, הוא גילה בעולם את כוח האור באופן מלא ומוחלט. מאחר שאור וחושך אינם דרים בכפיפה אחת, היום היחיד שבו ניתן לסלק כאוס מן העולם, או להרוס את בית המקדש, הוא תשעה באב.  זה הרקע להבנת מהותו של יום זה.  הזוהר אף ממשיך ומסביר שיום זה חל דווקא ב-ט' באב, ולא ביום אחר, כי ט' מושלת בכל חודש אב, מזל אריה, וכן תשע מרמז על ספירת יסוד, שבה אנו מוצאים את צירוף הניגודים הקיצוני ביותר: הכוח לגילוי חיים חדשים לצד הפסולת המרוכזת ביותר המופרשת מגוף האדם, עץ החיים לצד עץ הדעת, סדר עילאי לצד כאוס גמור.

כפי שניתן לראות, בגוף האדם מתקיימים שני ההיבטים הללו באותו מקום, אך לא באותו הזמן.  היבטים אלה אינם סותרים זה את זה, אלא כשהאחד נגלה, האחר – נסתר. באופן דומה, בתשעה באב שולט המוות, או שמתגלה אור גדול ונולד המשיח. 

אנו נאספים בערב תשעה באב כדי לגלות בעולם את האור הגדול הזה ולסלק את כל היבטי הכאוס מכל רחבי היקום.  זו חשיבותו של יום זה.  מכאן נקל להבין מדוע התאמץ השטן להשכיח משמעות זו מן היהודים, עד שכיום אין כמעט איש בעולם המתייחס ברצינות לתאריך זה.  על תופעה זו התבסס אחד השיעורים החשובים ביותר שלמדנו ממורו של הרב, הרב ברנדוויין, שאמר: "שים לב לדברים הנראים חסרי חשיבות ביהדות, ושים לב לרגעים במהלך התפילה שבהם האנשים בוחרים לצאת לנוח או לשוחח עם השכן; כי אלה, ככל הנראה, הרגעים והדברים שבהם ניתן לגלות את האור הגדול ביותר". כזה הוא גם תשעה באב. 

כולנו מכירים את ראש השנה ויום כיפור, אך מעטים מבינינו מתייחסים ביראת כבוד לתשעה באב.  יתר על כן, אפילו אם חרב בית המקדש לפני 2,000 שנה, מה לכך ולחיינו כיום? גם אם נטרח לציין ולזכור זאת, וגם אם ננסה לרגע לחוש את הכאב שחשו יהודי ארץ ישראל כשירושלים נהרסה וההיכל עלה באש, הרי שלא נוכל להצליח בכך, וגם אילו יכולנו לחוש את הכאב, איזו תועלת הייתה צומחת מכך?

הקבלה מגלה לנו שכוונת הבורא הפוכה לכל מה שאנו חושבים בעניין תשעה באב.  הבורא יסד את היום הזה כאשר ברא את העולם, על מנת לאפשר לנו לסלק באמצעותו את המקור והזרע לכל גילוי של כאוס. זו הזדמנות מיוחדת החלה רק פעם בשנה, כי רק ביום זה יש נוכחות מלאה ומרוכזת של כל היבטי מודעות השטן.  כיוון שהאויב מרוכז במקום אחד, ניתן להשמיד את כולו במכה אחת.

קטגוריות : הרב ברג - המנהל הרוחני של המרכז לקבלה