ה"תשובה" של הבורא / מיכאל ברג

הזוהר אומר שהקרב שמדובר עליו בפרשת "כי תצא" הוא הקרב של האדם נגד מה שנקרא היצר הרע, או הרצון לקבל לעצמו בלבד. וכפי שאנו יודעים, אנו בחודש אלול, חודש הניקוי, לכן אני  מקווה שהלימוד הזה יעורר מחדש ויחזק את תהליך התשובה האישי שלנו, תהליך ההתבוננות פנימה.

פרשת כי תצא

רב נפתלי רופשיץ מלמד שכאשר אדם עובר תהליך של תשובה, או תיקון, מתחיל בהתבוננות פנימית, ומרגיש חרטה גדולה וצער גדול על המעשים השלילים שהוא או היא עשו, אחד הלימודים הרוחניים החשובים ביותר שיש לזכור הוא שכל מה שאנו עושים בעולם, חיובי או שלילי, מתרחש גם בעולמות העליונים. זה נמצא גם במדרש, וגם הבעש"ט ורב ברנדוויין דיברו על כך. אבל כאן, הרב נפתלי רופשיץ מדבר על החיובי; כל דבר חיובי שאנו עושים גורם בדיוק לאותו דבר להתרחש בעולמות העליונים. כל מעשה שאדם עושה מעורר אותה פעולה בעולמות העליונים. 

יש פסוק בתהלים שאומר שהבורא הוא הצל שלנו, וזה דבר שהרב ברנדוויין חזר עליו פעמים רבות באזני הרב ברג. הבורא הוא הצל שלנו, נאמר, ולכן, כל מעשה שאנו עושים, גם הבורא עושה. כל מה שמתרחש בעולמות העליונים תלוי באדם. זה מושג יסוד בחכמת הקבלה, וכפי שאמרנו, הוא מוזכר פעמים רבות בלימוד של הרב ברנדוויין.

לכן, כאשר כל אחת ואחד מאתנו עוברים את תהליך התשובה האישי שלנו, אנו מתבוננים פנימה, מתבוננים בשנה הזו, מתבוננים בחיינו, ואומרים: "עשיתי את הדבר הזה לא בסדר. עשיתי את הדבר ההוא לא בסדר. התנהגתי באנוכיות בתחום הזה, פעלתי באופן שלילי בתחום ההוא. עשיתי את זה, ובאמת פגעתי באדם אחר", ואז אנו מעוררים כאב אמיתי וחרטה, וכשאנו עושים כך, אנו מאלצים גם את הבורא לעשות תשובה. כאשר אנו עושים תשובה בעולם הזה, כאשר אנו מתחרטים וכואבים על השליליות שיצרנו בעולם הזה, אנו גורמים גם לבורא להתחרט. אנו גורמים גם לבורא לעשות תשובה. מה פירוש הדבר? 

אנו מתחילים להבין שחודש אלול אינו רק חודש שבו אנו עושים תשובה, אלא גם, באמצעות התשובה שלנו – ואולי זה ההיבט החשוב ביותר של תהליך התשובה – אנו למעשה גורמים לבורא להתחרט. מה זה בעצם אומר שהבורא מתחרט? מה המשמעות של הבורא שעושה תשובה? במדרש נאמר שהבורא לפעמים אומר: "עשיתי טעות. מדוע יצרתי את היצר הרע? מדוע יצרתי את הרצון לקבל לעצמו בלבד?" בספר הנביא מיכה אומר הבורא:"עשיתי טעות." אם כן עכשיו, אנו מתחילים להבין שהמטרה האמיתית של התשובה שלנו, המטרה האמיתית של הכאב שלנו, המטרה האמיתית של החרטה שלנו, היא לעורר חרטה אצל הבורא. מכיוון שהבורא אומר, "אני מתחרט. עשיתי טעות בכך שיצרתי את היצר הרע, בכך שיצרתי את הרצון לקבל לעצמו בלבד."  

כדי לעזור לנו להבין זאת, הרב נפתלי מרופשיץ מסביר זאת במשל:

לאדם יש בן שהוא אוהב והוא נותן לו במתנה אולר מגולף יפהפה, שנסגר ונפתח, כדי שהבן ייהנה ממנו. כמובן, האב חושב שלבן שלו יש מספיק שכל להבין שכאשר הוא מסיים לשחק עם האולר עליו לסגור אותו כדי שלא יפצע אף אחד, אבל הבן לא היה כל כך חכם. הבן משחק עם האולר. כאשר הוא מסיים, הוא שוכח לסגור אותו, ופוצע את ידו. וכמובן, הבן סובל מכאבים.

כאשר האב רואה שבנו סובל מכאבים, הוא חש בשתי רמות של כאב משלו: רמה אחת, כְּאָב, הוא מרגיש את הכאב של בנו שסובל מכאב. וברובד עמוק יותר, האב חווה כאב גדול יותר מכיוון שהוא יודע שבדרך מסוימת, הוא אחראי לכאב של בנו, מכיוון שהוא עצמו נתן לו את הסכין; למרות, כמובן, שהסיבה היחידה לכך שהאב נתן לבן את הסכין הייתה כדי שהבן ייהנה ממנו ויתענג עליו. לכן, האב מרגיש כאב של חרטה ואחריות מסוימת לכך שנתן לבנו משהו שהיה אמור להיות לטובתו ולגרום לו תועלת, אבל במקום זה גרם לו נזק. 

מדוע נולדנו עם הרצון לקבל לעצמו בלבד? מדוע נולדנו עם יצר הרע? מפני שאנו יודעים שהמטרה אמיתית שלהם היא שדרך המלחמה נגד הרצון לקבל לעצמו בלבד אנו מתעלים, גדלים, מרוויחים, מפיקים תועלת ומביאים אור גדול וברכות גדולות לעצמנו ולעולם; זוהי כמובן המטרה של הצד השלילי, ושל הרצון לקבל לעצמנו בלבד. המטרה היא להילחם נגד הרצונות השליליים האלה, בדומה לבן הסוגר את האולר ולא נחתך ולא נפגע.

אבל מכיוון שלעתים קרובות אנחנו לא מנצחים בקרב נגד הרצון לקבל לעצמנו בלבד, ולכן, לא מקבלים את האור הגדול ואת הברכות הגדולות שאמורות לבוא אלינו בזכות הקרב הזה, אנו מאפשרים לו להתחזק יותר מאתנו ולגבור עלינו, ואז, לא רק שאנו לא מושכים אור וברכות, אלא באמצעות האנוכיות שלנו, אנו מזיקים לעצמנו וגם סובלים חושך וכאב. וכך, הבורא רואה ואומר, "עשיתי טעות. לא הייתי צריך לתת לאדם את הרצון לקבל לעצמו בלבד." והבורא מרגיש חרטה על כך שיצר את ההיבט של רצון לקבל לעצמו בלבד.

אבל, החרטה, וזו הבנה נפלאה, לא באה כל הזמן. אם אדם פועל באופן אנוכי, ובאמצעות הפעולה הזו, מושך כאב וחושך לעצמו, אבל הוא או היא לא מרגישים שום חרטה ושום כאב על החושך שעוררו בעולם, אז האור לא מרגיש כך גם כלפיהם. אם כן המערכת בנויה כך שהזמן היחיד שבו יש חרטה על האנוכיות האישית שלנו, הזמן היחיד שבו אור הבורא מרגיש חרטה על היצירה הזו, הוא כאשר אנו, עצמנו, מרגישים חרטה וכאב על המעשים השליליים שלנו. 

מצד שני, כאשר אדם אינו עובר תהליך של תשובה, או לא מעורר מספיק את הכאב הזה, אז הרמה שבה האדם מעורר את הכאב הזה, היא הרמה שבה הבורא מרגיש את החרטה הזו. מדוע זה כל כך חשוב? קודם כל, בואו נבין זאת. מה שאנו לומדים כאן הוא שכאשר אנו  מרגישים כאב וחרטה על מעשי הרצון לקבל לעצמו בלבד שלנו, אז, ורק אז, אומר אור הבורא: "אני מצטער; אני מצטער שנתתי לך את הרצון לקבל לעצמו בלבד. אני רואה את הכאב שהוא גורם לך." אדם שפועל מתוך אנוכיות אבל לא מרגיש כאב או חרטה על המעשים שלו, גורם לכך שגם הבורא אינו מרגיש שום חרטה.

אבל כאשר אדם מתחיל את תהליך התשובה, מתבונן פנימה, ואומר: "אני מרגיש רע כל כך מפני שגרמתי כאב לאדם הזה. אני מתחרט כל כך על המעשה שגרם כאב. אני מתחרט כל כך על המעשה האנוכי שהביא כל כך הרבה חושך לחיי ולעולם," ואז אומר הבורא, "גם אני מרגיש רע. אני מרגיש רע שנתתי לך את האתגר הזה. אני מרגיש רע שנתתי לך את הרצון לקבל לעצמו בלבד, אני מתחרט שיש לך יצר הרע."

מדוע זה חשוב? למי אכפת אם הבורא מרגיש או לא מרגיש חרטה? למי זה משנה? איזו תועלת אנו, או העולם, מקבלים? כאשר הבורא רואה את האדם מרגיש כאב איום על הפגיעה שפגע באחרים, ועל הכאב והחושך שהוא הביא לחייו ולעולם, גם הבורא מתחיל להרגיש חרטה וכאב, ושואל, "מדוע נתתי לו את האתגר הזה? מדוע עוררתי בו את  הרצון לעשות מעשה שלילי?" כאשר הבורא רואה שהאדם מרגיש כאב עצום בגלל המעשים שהוא או היא עשו, בגלל האנוכיות שהוא או היא גילו, גם הבורא מתחיל להרגיש את הכאב ואת החרטה.

וכשהבורא מרגיש חרטה, הבורא אומר: "אני לא שמח שיצרתי את הרצון האישי הזה לקבל לעצמו בלבד", ואז אותו רצון לקבל לעצמו בלבד נחלש ומאבד את כוחו. הוא לא יכול יותר להתקיים, מכיוון שהוא מקבל את האנרגיה שלו מהאור. לכן אנו שואלים שוב את השאלה: מדוע חשוב שהבורא יתחרט וירגיש כאב בגלל הרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד? מכיוון שברגע שהבורא מרגיש כאב וחרטה על האנוכיות שלנו, אז האנוכיות הזו נעלמת. הצד השלילי נעלם, מכיוון שאין שום דבר שיתמוך בו יותר, אור הבורא אינו תומך בו ואינו מתחזק אותו יותר. לכן חשוב כל כך שהבורא עושה תשובה.

מהי התשובה של הבורא? התשובה של הבורא היא, "האנוכיות הזו, היצר הרע הזה שנתתי לאדם הזה גרם לו או לה כל כך הרבה כאב, והם מתחרטים כל כך וכואבים כל כך על מה שעשו ועל האופן שבו נפלו. אני מתחרט שיצרתי אותו." ומכיוון שאור הבורא מתחרט שיצר אותו, הוא נעלם, ולא יכול להתקיים יותר.

זו הסיבה לכך שחשוב כל כך להרגיש כאב וחרטה על דברים שליליים שעשינו, מפני שרב אשלג אומר לנו, לא משנה כמה תשובה נעשה, לא משנה כמה התבוננות פנימית נעשה, לא משנה כמה חרטה נרגיש, אנחנו לא יכולים לעשות תשובה בעצמנו. אנחנו לא יכולים להיפטר בעצמנו בלבד מהכוחות האלה שמעוררים אותנו לפעול בדרך אנוכית. אנו חייבים את עזרת הבורא. אבל עכשיו אנו מבינים מה זה אומר. מה אנו צריכים שהבורא יעשה? אנו צריכים שהבורא יעשה תשובה. אנו צריכים שהבורא יאמר: "אני כל כך מצטער שיצרתי את האנוכיות שלך. אני כל כך מצטער שיצרתי את הרצון שלך להתנהג בדרך שלילית." וכאשר הבורא מרגיש כך, כאשר המודעות הזו מתעוררת בתוך אור הבורא, אז אותו כוח שלילי נעלם. הוא לא יכול יותר להתקיים. זה היופי, וזה הכוח. 

נאמר על חודש אלול שאנו באים לבורא, והבורא עוזר לנו. אנו זקוקים לעזרת הבורא. מה פירוש הדבר? עכשיו אנו מבינים שזה אומר שאנו זקוקים לכך שהבורא יעשה תשובה. אנו צריכים שהבורא יתחרט וירגיש כאב על כך שיצר את הרצון לקבל לעצמו בלבד. וככל שהכאב שלנו והחרטה שלנו על המעשים שעשינו גדולים יותר, גדולה יותר החרטה של הבורא על יצירת הרצון לקבל לעצמו בלבד והיצר הרע, וגדול יותר הכוח השלילי שמסולק מהעולם הזה.

זה לימוד יפה, חזק, ויש לקוות שגם מעשי. אנו מבינים עכשיו שאין גבול לכאב ולחרטה שחייבים להיות לנו בגלל המעשים השליליים שלנו, מכיוון שכל גרם של חרטה וכאב על המעשים השליליים שלנו מועיל לנו בכך שהוא מאפשר לבורא לחוש יותר ויותר חרטה ולהסיר יותר ויותר חושך, שליליות ואנוכיות גם מחיינו, וגם מהעולם כולו. 

קטגוריות : קבלה עם מיכאל ברג