אל תזלזלו בדברים הקטנים / מיכאל ברג

המקובלים מסבירים שב"בראשית", השבת הראשונה והקריאה הראשונה של השנה, אנו מתחילים לחדש את העבודה הרוחנית ואת התהליך הרוחני של השנה הבאה. לכן, הייתי רוצה להתמקד בלימוד שיכול לתת לנו תובנה וכוון כשאנו מתחילים את השנה החדשה הזו.

שיעור הקבלה השבועי: פרשת "בראשית"

ביום השביעי של סוכות, יום שנקרא "הושענא רבא", אנו לוקחים חמישה ענפי ערבה ומכים בהם על הקרקע חמש פעמים. זו פעולה מבלבלת מאוד. מדוע אנו עושים אותה, ומהו מקור כל היום הנקרא "הושענא רבא"? התורה מדברת על חג הסוכות, אומרת שהיום הראשון שלו הוא יום של חיבור, מה שנקרא "יום טוב", והיום השמיני, שנקרא "שמיני עצרת", גם הוא "יום טוב". אבל ליום השביעי של סוכות אין על פי התורה משמעות מיוחדת… ועם זאת, אנו עושים הרבה דברים מיוחדים, שביניהם הכאת ענפי הערבה על הקרקע. מאין זה בא?

בדיון על מקורות הפעולה הזו, מסביר הארי שזו פעולה חשובה מאוד המגלה אור גדול. התלמוד אומר שהמקור שלה הוא בנביאים – לא מדובר על נביא מסוים – למרות שאין שום רמז לכך בתורה עצמה. ואני מביא כאן מה שאני חושב שהוא הסבר יפה לפעולה הזו שאנו עושים, הסבר שיש בו לימוד חשוב מאוד.

כפי שאנו יודעים, היו שני מקדשים. הראשון, שנבנה על ידי שלמה המלך, היה מבנה פיזי יפה ומבנה רוחני רב עוצמה. כאשר המלך שלמה הקדיש אותו, כל מי שהיה בו ראה לא רק יופי עצום של המבנה הפיזי, אלא הרגיש גם את נוכחות אור הבורא. ואז, המקדש הראשון נחרב, ובני ישראל יצאו לגלות. כאשר חלק מהם התחילו לחזור לארץ ישראל, לירושלים, הם היו עצובים ומדוכאים, ולא היו בטוחים שהם חייבים לבנות את בית המקדש השני.

בתקופה הזו חיו שני נביאים שאני רוצה לדבר עליהם. אחד מהם היה חגי, והשני היה זכריה. בספר "חגי"  נאמר שהבורא בא אל חגי ואומר לו לומר למנהיגים ולכהן הגדול שלמרות שכולם חושבים שעכשיו זה לא הזמן לבנות את בית המקדש השני, הם חייבים להתחיל בכך. ולכן חגי, בנבואתו שמגיעה מהבורא, מעורר את המנהיגים ואת העם להתלהב קצת מבניית בית המקדש השני.

כאשר אנו מתבוננים בהיסטוריה, אנו עלולים לחשוב שכולם היו שמחים אותו זמן; בית המקדש השני נבנה והוא היה יפה כל כך. אבל לא כך היה המצב. לאנשים היו ספקות וחששות גדולים ביחס לצורך או לזכות לבנות את בית המקדש השני. אבל, הבורא בא אל חגי ובאמצעותו אומר לבני ישראל,  "עליכם לדעת שלמרות שאולי זה לא נראה כך, הרי אני, הבורא, הוא חלק מהבניה הזו." וכך, הם בנו את רוב בית המקדש השני. באופן פיזי, הוא לא היה יפה כמו בית המקדש הראשון, והאנשים שחוו את האור בבית המקדש הראשון, הרגישו שכמות האור שבבית המקדש השני אינה מתקרבת כלל לכמות האור שהתגלתה בבית המקדש הראשון.

אם כן, חגי עורר אותם והלהיב אותם, באמרו:"בית המקדש השני, שאותו אנו הולכים לבנות, יהיה אפילו גדול יותר מבית המקדש הראשון. תרגישו בו את אור הבורא אפילו יותר. ואלה מכם הזוכרים את המקדש הראשון, יחוו את המקדש השני אפילו באופן חזק יותר." אבל לא כך היה המצב. אנשים הקשיבו לנבואה של חגי, התלהבו, השקיעו זמן, מאמץ וכסף, ובנו את בית המקדש השני. והוא לא היה יפה באופן פיזי או מעורר השראה באופן רוחני כמו הראשון. תחושת אור הבורא במקדש השני לא הייתה קיימת כמו במקדש הראשון; ואתם יכולים לתאר לעצמכם את הבלבול, העצב והאכזבה שחשו האנשים עם סיום בניית בית המקדש השני. 

ואז הגיעה אל חגי נבואה חשובה מאוד ביום שבו אנו מתחברים למה שנקרא "הושענא רבא". זו הפעם היחידה בכל התורה ובנביאים שבה אנו מוצאים פעולה משמעותית המתרחשת ביום הזה. הבורא אומר להם, באמצעות חגי, שיש הרבה אנשים שחוו את בית המקדש הראשון, את הדרו הפיזי ואת ההתעלות הרוחנית שבו, אבל כשהם מתבוננים במקדש השני וחווים אותו, הם כמעט לא מרגישים כלום, מפני שהם זוכרים איך היה המקדש הראשון. אבל הבורא אומר לכל בני ישראל שחיו באותה תקופה, באמצעות חגי, שהם מחמיצים את העיקר.

הבורא אומר לבני ישראל, באמצעות חגי, "אינכם מודעים למה שבאמת התרחש. החוויה אולי אינה אותה חוויה עבורכם, המבנה הפיזי אולי לא נראה לכם זהה, אבל אני מבטיח לכם שמה שתוכלו לעשות והאור שתוכלו לגלות באמצעות בית המקדש השני  יהיה הרבה יותר גדול מהאור שהתגלה בבית המקדש הראשון. העבודה שאתם הולכים לעשות בבית המקדש השני תעורר את כל העולם; היא תעורר את השמים, את הארץ, ואת כל אשר בם. זה אולי לא ייראה לכם כך, אבל אני מבטיח לכם שהאור שיתגלה באמצעות בית המקדש השני יהיה גדול יותר מהאור שהתגלה באמצעות בית המקדש הראשון".

והלימוד הזה מתבהר בפסוק אחד מתוך ספר הנביא זכריה. הוא אומר, "כִּי מִי בַּז לְיוֹם קְטַנּוֹת" זכריה, פרק ד', פסוק ח'. כלומר, רבים מאתנו, אולי מפני שאנו לא מודעים לאור העצום שקיים בנו, מתעוררים בבוקר לפעמים ולא מרגישים מלאי השראה או נלהבים, ועושים כמה מעשי נתינה או חיבור. אבל במוחנו, אנו חושבים שמה שאנו עושים היום לא כל כך חשוב, ושמחר נתעורר ונהיה נלהבים או מלאי השראה, ומעשי הנתינה והחיבור וגילוי האור שנעשה אז יהיו מדהימים. זה המקדש הראשון; המקדש הראשון מייצג התלהבות והוד והדר גם פיזיים וגם רוחניים.

אבל הבורא אומר לבני ישראל באמצעות חגי, "אתם לא מבינים. המעשים הקטנים שבימים הקטנים, המעשים שבבית המקדש הקטן יותר הזה, יוצרים כמות עצומה של אור בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים." ולכן, רעש ההכאה של ענפי הערבה בהושענא רבא נעשה משום שחגי אומר לנו, אז ועכשיו, "אל תתנו לקיום הקטן שלכם להטעות אתכם. אל תלכו שולל אחרי המעשים הקטנים שלכם, בדיוק כפי שאנו לא צריכים ללכת שולל אחר בית המקדש הקטן יותר

והחוויה החסרה של החיבור הרוחני." הבורא אומר לבני ישראל אז, ולנו עכשיו, שהאור שהתגלה בבית המקדש השני, אותו הרגישו רוב האנשים כאור פחות, היה בעצם אור גדול יותר.

ואני חושב לעתים קרובות מה מתרחש אחרי ראש השנה, יום כיפור וסוכות, לאחר כל הזמן הזה והמאמץ הזה, אנו עייפים. וכך אנו מגיעים לשבת הראשונה של השנה, שבת "בראשית", ומנסים להתחבר, אבל אנחנו קצת סחוטים, ולכן, אנו לא מרגישים מחוברים, מפני שעשינו כל כך הרבה ועכשיו אנו מגיעים עייפים לשבת הראשונה של השנה.

אבל אחת ההבנות החשובות ביותר שאנו רוצים לקחת אתנו לשנה החדשה בשבת הראשונה הזו של השנה, היא לא לחזור על הטעות שעשו בני ישראל בבית המקדש השני, ולזכור את הנבואה של חגי ושל זכריה: מאוד טפשי, וזה דבר שבא מחוסר בהירות ומחוסר הבנה, לזלזל בימים של המעשים הקטנים ושל התקשורות והחיבורים הקטנים. מכיוון שאם נעריך את האור העצום שקיים בתוכנו, נדע שאפילו במעשים הקטנים ביותר שאנו עושים ובימים הכי קטנים שאנו חווים, האור שמתגלה הוא הרבה מעבר לכל דמיון.

לכן, כשאנו מתחילים את המסע הרוחני החדש הזה בשנה החדשה הזו, אנו רוצים להזכיר לעצמנו כל הזמן לא לזלזל ולא להפחית בערכם של המעשים הקטנים או של התקשורות הקטנות שלנו; אנו אולי לא רואים או חווים זאת כרגע, אבל כמות האור שנובעת מהימים הקטנים ומהמעשים הקטנים, בזכות האור העצום שקיים בתוכנו, היא הרבה מעבר לכל מה שאנו יכולים לדמיין. אם נוכל לשמור על הבהירות זו, אז לא יהיה אף יום קטן ולא יהיה שום מעשה קטן. אפילו המעשים הקטנים ביותר שאנו עושים, בזכות האור העצום שקיים בתוכנו, יוצרים, כפי שאומר הבורא, אור עצום בעולמות העליונים והתחתונים. והידע הזה, והבהירות ביחס אליו, גורמים לאור שמתגלה להיות הרבה הרבה יותר גדול. 

קטגוריות : קבלה עם מיכאל ברג